1. המשפט הנחמד שבכותרת, מופיע הרבה בטוקבקים בזמן מלחמה. זה קורה בד"כ כשמובעת דיעה "שמאלנית" שלא מתיישרת עם הקו הימני-ניצי. מאפיין חשוב של הטוקבק הנ"ל הוא הצורה שבה הוא נכתב. הוא בד"כ מופיע בכותרת בלבד, ללא תוכן (ל"ת). הכתיבה הזו, כך אנו חשים כשאנו עוברים עם העיניים מעל הכותרת הזו (בד"כ היא תהיה של מגיב מספר 7), נעשית על ידי אדם שלאחר שכתב את התגובה פכר ידיים והניף את עיניו בצדקנות לבורא עולם. משל הוא רומז לו "ידינו לא שפכה את הדם הזה". הם, השמאלנים, אמנם מאיתנו הם יוצאים, אבל הנה אני עומד בשער, מתריע. ללא תוכן.
כדי לנסות להסביר את המשפט שבכותרת (הנה, אני מכניס אפילו טקסט לכותרת הנדושה), נדון בקצרה באחד ממנהגי ק"ק ליכטנשטיין. יהודי ליכטנשטיין נוהגים לומר את המשפט שבכותרת בכל פעם כשהם מניפים מסרק כדי לסלק כינים מראשיהם הבלונדינים של ילדיהם התמימים.
אין הנמשל נולד אלא כדי ללמד על המשל. המשמעות המקורית של הפסוק היא שהאויבים שהיו כאן, יצאו מפה. משמעות חיובית ללא ספק. הסילוף המטומטם וההשוואה למונח גיס חמישי, הוא עוד אחד בשרשרת אינסופית של שימוש "מאתגר" בפסוקים מהתנ"ך. אבל מילא, יש גם סעיף 2.
2. הגעתי היום לביקור בירושלים, ועליתי על קו 31 ליד המשביר בירושלים. המאבטח כמנהגו בקודש שאל אותי בפנים מודאגות לשלומי, רק כדי לשמוע שאין לי מבטא ערבי. מבטא ערבי אגב הוא מבטא עברי לחלוטין. כלומר, אם היינו מדברים פה פרופר עברית, המאבטחים היו יורים בנו כמו בכלבים שוטים.
ועל כך אמר חיים רוזן, עינינו הפכו לאלפינו וחיתינו לכפינו.
אבל נעזוב את רוזן בצד ונמשיך לסוגיית המאבטחים. מלבד ההתעניינות הכנה בשלומם של אנשים חשודים, הם מקיימים את המשפט מה שיותר גדול יותר טוב. ככל שהנשק שאתה נושא הוא גדול יותר, כך השאלות שתישאל יהיו קטנות יותר. אם ברשותך אקדח יש סיכוי קטן שתציג מסמך שמאשר את עצם החזקתו. אם ברשותך רובה סער אמ 16, הם יהנהנו מולך בחשיבות עצמית. אם ברשותך מא"ג הם יעזרו לך להיכנס איתו לאוטובוס.
אוקיי, אז מטריד אותי שאנשים עם הבעה מטורפת על הפנים נכנסים עם נשק לאוטובוס שבו אני נוסע, אבל אני שותק רוב הזמן. אתם יודעים, מהרסייך ומחריבייך וכו'.
אבל היום היה טיפה מוגזם. ישבתי לי על כיסא באוטובוס, סומק קל מציף את לחיי לאחר שעניתי באריכות למאבטח המסוקס על תלאותיי במשך היום. התיישבתי מאחורי אדם לבוש בחולצת טריקו אדומה וחובש כובע קסקט שחור. אותו אדם בהה בתנועה בחוץ וסינן בזעם כלפי כל מכונית שעברה את המלה "קרצ'ניט". אתם ודאי מכירים את המצב הזה. רוב הנוכחים באוטובוס משתדלים בד"כ להימנע ממגע עין עם אותו אדם מעורער בנפשו. הם עוברים מיד למבט מתנשא ושליו, משל הם מחכים לפגישה עם מלכת אנגליה. אותו קרצ'ניט המשיך להטיח דברים נוספים למכוניות שבחוץ והריח שהגיע מאותו אדם הסגיר שתיה מרובה של אלכוהול באותו ערב. כשאותו אדם קם לרדת מהאוטובוס, התגלה בחגורה שלו אקדח קטן וחביב. אחד מאותם כלים שירדו לעולם כדי שייטלו את חייהם של אנשים. אז באמת יכול להיות שהמאבטח הנאה התעניין בי יותר מאשר אותו שיכור עם אקדח.
מה שאני יכול לומר זה שעם מאבטחים כאלו, ועם נושאי נשק כאלו, מעולם לא הרגשתי בטוח יותר. ואם יורשה לי להשתמש בתגובה 7, במשמעות המגלגלת עיניים של המשפט, "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". אקח את אותה רשות.
עוֹד מִתְלַבֵּט - רפרם חדד 
תגובות
לגבי סעף 1
עיין בפרשנים על אתר
מז"ט ליום ההולדת שלושים, קצת באיחור ותודה על הסמס למסיבת האירוע. לירושלים באים רק באלונקה, אז ..שלוחה לך ברכה חמה, והצלחה בעשור הרביעי, וגם בהשתלמות האמנים במצפה רמון
ו…רובים לא הורגים באמת, מטריקס שלוש מוכיח שאפשר לתפוס את הקליעים במעופם, אחרי כמות אלכוהול מסויימת.
הרישא של הפסוק מדבר על "מהרו בניך", שאותו רש"י מבאר כאלמנט של נחמה (מהרו בנייך לשוב).
את הסיפא הוא לא מפרש, אבל השימוש באלמנט של "מהרסייך" כדי לתאר מצב שאינו טוב ורע (ראה תגובה 7) לא מתאים כל כך עם הרישא שמדברת על מצב של "גאולה".
מהרו בנייך לשוב, אויבייך יצאו ממך.
אלא אם כן, הסיפור הזה של גאולה מתיישב עם דיעותיהם של השמאל (חמור של משיח) ואנחנו עומדים פה מול עומק פילוסופי מרהיב.
שאתה מרגיש צורך לטפול את כל עוולות הממשל\ממסד דווקא על מאבטחים, אחת הקבוצות החלשות כלכלית וחברתית בארץ.
יחד עם זאת, אם יום אחד תצטרך אתה לעבוד בעבודה שכזו, אתן לך טיפ: הפרופיל הכמעט ודאי של מחבל (לוחם חופש,סליחה) הוא גבר ערבי צעיר. (זה לא רק טיפ לארץ, זה בינלאומי!)
אז אם כל הכבוד למחורפנים שמקבלים רשיון לנשק בארץ, אני לא הייתי מודאג מהם יותר מבוא נגיד, ערבי שקט עם מעיל בצד השני של האוטובוס.
בברכת רק רכבת
זה אולי מסובך מדי לאכסניה הזו לכתוב משהו על המאבטחים כקבוצה חברתית. אתה יודע, גם מג"ב הם קבוצה חברתית עם רמה סוציואקונומית נמוכה.
וברור לכולם שמי שאשם זה הממסד העשיר והשבע וכו'. אך יש פה משהו קצת אחר. מסתובבים בתוכנו קבוצה של נושאי נשק עם רשיונות תמוהים שפשוט לא נבדקים. אזרחיה הערביים של המדינה הזו נמצאים בסכנה מתמדת מהם. בדומה למחבלים שלהם (רוצחים הם לא לוחמי חופש) גם המחבלים שלנו מסוכנים לאוכלוסיה שכנגד (ואוסיף ואומר גם לשמאלנים היהודים). אז יש פה מצב מתוח עם מלחמה שלא נגמרת. יש טרוריסטים משני הצדדים. יש כמובן יותר בצד השני, שם הדיכוי עובד יום יום, אך נמשיך.
לצורך העניין יש מאבטחים, ולצורך העניין תפקידם הוא לעזור לשמור על הביטחון. זה אומר גם לבדוק אנשים מטורללים עם נ-ש-ק.
יפה אמרת, בשני הסעיפים.
בסכנה מתמדת?
איפה אתה חי בדיוק?
מאז הסכם אוסלו נרצחו בפיגועי טרור אלפי יהודים.
עד כמה שאני זוכר, היו שני פיגועים בולטים של יהודים נגד ערבים. גולדשטייו רצח עשרות, זאדה רצח חמישה.
דווקא העובדה שמאבטחים צריכים למנוע פיגועים בתכל'ס ולא מחוייבים לכל מיני איזונים מוסריים ותקינות פולטית, אמורים להעביר לך איפה נמצאת הסכנה. אפילו בשבילך.
נ.ב מעניין למה אתה מרגיש צורך לנמק למה יש כל כך הרבה טרור פלסטיני. היית יכול לכתוב "..יש טרוריסטים משני הצדדים, יותר בצד השני." נקודה. משום מה בחרת להוסיף את עניין הדיכוי, בתור סיבה שלא רלוונטית כלל לנושא של מאבטחים.