בתוך טירה בת 130 חדרים מהמאה ה-11 המשקיפה על ואדוז, עיר הבירה של ליכטנשטיין, מתגורר האנס אדם השני, הנסיך השולט על הנסיכות הזעירה. מחלונות הטירה אפשר להשקיף על הרחובות של ואדוז, על רוב הנסיכות, עמק הריין ועל האלפים השוויצרים.
הנסיך גבוה מהממוצע, מדבר אנגלית טובה. בדומה לכל בתי המלוכה באירופה, גם דמותו של האנס-אדם מונצחת על הבולים של המדינה. בשונה מכולם, האנס-אדם הוא גם המושל בפועל על הנסיכות. בסמכותו לפטר את שופטי בית המשפט ואת הממשלה בהינף קולמוס, מה שהופך אותו למונרך היחיד באירופה של היום.
הטירה בואדוז
האנס אדם נולד ב-1945, הבכור לנסיך ליכטנשטיין דאז, פרנץ יוזף השני ואשתו, הנסיכה ג'ינה. להאנס-אדם השכלה כלכלית רחבה, הוא למד באוסטריה ושוויץ השכנות והשתלם בבנקים לונדונים. כבר בגיל 27 הוא התחיל לטפל בנכסים הרבים של המשפחה ולמרות שבאופן רשמי האנס-אדם התחיל לשלוט על ליכטנשטיין רק ב-1989, לאחר מות אביו, כבר מ-1984 הוא ניהל בפועל את הממלכה. בבעלותו של הנסיך חברות רבות, בהן LGT קאפיטל שהשקיעה בחברות שונות בשנים האחרונות סכום של שישה מיליארד דולר.
כראוי לבעל דם כחול, הוא נשא לאישה את הרוזנת מרי קינסקי פון צ'יניץ מפראג ב-1967. עם משפחתו הוא חי בטירה שמשקיפה על ואדוז.
הנסיכות של ליכטנשטיין היא אחת משתי המדינות היחידות בעולם (יחד עם אוזבקיסטן) שתחומות בין שתי גבולות בלבד, הגבול האוסטרי והגבול השוויצרי. בליכטנשטיין חיים כ-35 אלף תושבים והשטח שלה הוא 160 קילומטרים מרובעים. מדי יום מגיעים מהשכנות האוסטריות והשוויציות כעשרת אלפים אנשים לעבודה וחוזרים לבתיהם בסוף היום.
הנסיכות עצמה נוסדה ב-1719 ועד למלחמת העולם הראשונה היא נסמכה על אוסטריה השכנה ואחרי המלחמה, עם ההתמוטטות של האימפריה האוסטרו הונגרית, ליכטנשטיין חברה לשוויץ, כמדינה סומכת. כיום המטבע בליכטנשטיין הוא הפרנק השוויצרי וקיים הסכם משותף של מכס עם השוויצרים. גם הצבא השוויצרי עומד לרשותה של ליכטנשטיין הניטראלית.
לנסיך האנס-אדם יש הון אישי המוערך בכ-3.7 מיליארד דולר, מה שממקם אותו כאחד מראשי המדינה הכי עשירים בעולם.
במרץ 2003 התקיים בליכטנשטיין משאל עם שכמעט ושינה את פני הנסיכות. האנס-אדם ביקש מהאזרחים לתמוך ברפורמות שהוא הציע, לפיהן הוא יקבל סמכויות יותר נרחבות. הרפורמות שהאנס-אדם הציע גררו ביקורות רבות מצד ראש הממשלה לשעבר של ליכטנשטיין. חילופי האשמות וגם לכלוכים רבים הוחלפו במהלך משאל העם. האנס-אדם אף איים לעזוב לווינה והציע בהומור למכור את הנסיכות לביל גייטס, מנכ"ל מיקרוסופט בהנחה שהוא האדם היחידי בעולם שיוכל לקנות את הנסיכות.
נאמני הנסיך והמונרכיה פרסמו ברחבי הנסיכות את המשפט "Ohne Prinz sind wir nichts" ("ללא הנסיך אנחנו לא שווים כלום") ואף הניחו ראשים ערופים של חתולים ליד בתיהם של המתנגדים לנסיך. הנסיך עצמו כינה את מתנגדיו "פאשיסטים" ו"נאצים".
פטר וולף, הדובר לשעבר של הפרלמנט בן ה-25 חברים, טוען שבאותו משאל עם, האנס-אדם הצליח להפחיד את התושבים של הממלכה בכך שאיים לעזוב לווינה. לפי וולף, תושבי ליכטנשטיין זכרו לטובה את אביו של האנס-אדם, שהצליח לשמור על ניטראליות במלחמות העולם ופחדו לאבד את הממלכה. וולף טוען שמשאל העם שהציע האנס-אדם גרם לחוסר ברירה עבור רוב התושבים ולכן הם הצביעו בשבילו, בבחינת הרע במיעוטו.
הגאווה הלאומית של תושבי ליכטנשטיין היא שמחזיקה בעצם את הנסיכות הקטנה. לפי האנס-אדם המונרכיה טובה בהרבה משלטון דמוקרטי רגיל. במונרכיה לפי האנס-אדם אין אינטרסים פוליטיים, רק אינטרסים של הממלכה. כאשר האנס-אדם הקים בעיר ווינה את מוזיאון ליכטנשטיין והעביר לשם את כל אוצרות האמנות של המשפחה, הוא ארגן רכבת שתסיע את כל תושבי הממלכה לפתיחה של המוזיאון, יום לפני הפתיחה הרשמית. באוסף המשפחתי יש מעל לאלף יצירות שכוללות עבודות של רובנס, ואן דייק בסכום של יותר מחצי מיליארד דולר.
הנסיך אף נוהג להזמין ביום העצמאות של הנסיכות את כל התושבים לקוקטיילים בתוך הטירה שלו.
לאחר מלחמת העולם השנייה התגלעה מחלוקת מדינית בין צ'כוסלובקיה לנסיכות הזעירה. הממשל הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה טען כי ליכטנשטיין היא גרמנית, בגלל האזרחות הגרמנית של הנסיך דאז, פרנץ יוזף. כתוצאה מכך היא לא הכירה בליכטנשטיין כמדינה עצמאית ולא החזירה לה אדמות שהיו שייכות לנסיכות. ליכטנשטיין בתגובה לא הכירה בעצמה בצ'כוסלובקיה. גם היום, לאחר הפירוק של צ'כוסלובקיה לשתי רפובליקות קיימים מתחים רבים בין הרפובליקות של סלובקיה וצ'כיה לליכטנשטיין בגלל אדמות באזור מורביה שעדיין שייכות למשפחה של הנסיך. מאבקים משפטים שניהלה ליכטנשטיין כדי להחזיר לעצמה את הנכסים נעשו בדרך כלל מול ממשלת גרמניה. גם מאבקים סימבולים כמו המשפט על הציור Szene an einem römischen Kalkofen של פיטר ואן לאייר שלווה גם בשאלה האם ליכטנשטיין אכן הייתה ניטראלית בזמן מלחמות העולם, ניסו להוות תקדים משפטי למעמדה של הנסיכות.
ב-1999 השבועון הגרמני "דר שפיגל" פרסם שהקנצלר לשעבר של גרמניה, הלמוט קול, הלבין כספים בליכטנשטיין. עוד התפרסם שהמאפיה האיטלקית ואוליגרכים רוסים משתמשים גם הם בליכטנשטיין כמקום להלבנת כספים. ההאשמות של "דר שפיגל" גרמו לשינוי בתדמית של הנסיכות, מארץ אלפינית שלווה המשמשת לגולשי סקי אליטיסטים, הפכה ליכטנשטיין תדמיתית לגן עדן להלבנת כספים.
האנס-אדם הסכים להתראיין ל"גלובס" בריאיון חגיגי לכבוד השנה החדשה גם כדי לנסות ולטהר את שמה של ליכטנשטיין ביחס לתדמית של ליכטנשטיין כמקום להלבנת כספים.
האנס אדם השני
לאחר מעורבותך האישית, ליכטנשטיין היא כיום חברה באומות המאוחדות. למה היה לך כל כך חשוב שליכטנשטיין תהיה באו"ם?
לאחר מלחמת העולם השנייה צ'כוסלובקיה סירבה להכיר בנסיכות ליכטנשטיין כמדינה עצמאית למרות העובדה שהיא הכירה בנו כבר לפני מלחמת העולם השנייה ולמרות שליכטנשטיין הייתה ניטראלית בשתי מלחמות העולם. סיבה נוספת היא שמספר גדול של מדינות גדולות ניסו להגביל את השתתפותן באו"ם של מדינות קטנות. דרך החברות שלנו באו"ם קיבלנו הכרה גורפת בכל העולם של מדינה עצמאית.
בעבר "הואשמתם" על ידי צ'כוסלובקיה על היותכם גרמנים לאחר מלחמת העולם השנייה. האם המאבק המשפטי על הציור "סצנה בכבשן הרומאי" ("Szene an einem römischen Kalkofen") של פיטר ואן לאייר השפיע במידה מסוימת על "ההבנה" של העמדה של ליכטנשטיין במהלך מלחמת העולם השנייה?
כפי שאתה בודאי יודע, ההשפעה של המפלגה הקומוניסטית על ממשלת צ'כוסלובקיה מיד אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה כבר חזקה מאד וצ'כוסלובקיה הפכה מהר מאד לחלק מהגוש הסובייטי. בהתחלה הם טענו שאזרחי שוויץ וליכטנשטיין הם גרמנים למרות העובדה ששתי המדינות היו ניטראליות במלחמת העולם השנייה. לשוויץ היה היתרון שהממשלה בצ'כוסלובקיה הספיקה להעביר לשוויץ את הזהב שלה לפני שהרייך השלישי נכנס אליה. בהמשך לכך, צ'כוסלובקיה נאלצה לשלם פיצויים לשוויץ עבור הנכסים שלה שנשארו במדינה, אנו לא קיבלנו את ההכרה הזו.
מה העמדה שלכם היום כלפי הרפובליקה הסלובקית והרפובליקה הצ'כית? האם אתם עדיין רוצים פיצויים על האדמות שבמורביה?
נכון לעכשיו, שתי הרפובליקות הכירו בנו כמדינה עצמאית וגם אנו הכרנו בהן כעצמאיות. מכל מקום, הן לא מוכנות לקבל את העובדה שליכטנשטיין הייתה עצמאית וניטראלית הרבה לפני מלחמת העולם הראשונה. אנו מאמינים שהפתרון הטוב ביותר יהיה להחזיר את הנכסים שהוחרמו מידי האזרחים של ליכטנשטיין. כפי הידוע לי, האדמות והטירות שהיו שייכות לנו, הן עדיין רכוש המדינה בצ'כיה והן לא במצב הטוב ביותר, כפי שקורה לעתים קרובות עם נכסי מדינה. בעבר טיפלנו בנכסים שלנו בצורה מאד יעילה וגם היום אנחנו מפעילים את עסקי המשפחה בצורה יעילה ורווחית, כולל יערות ושטחי חקלאות, בעיקר אצל אוסטריה השכנה.
העובדה שצ'כוסלובקיה הלאימה מעל לשמונים אחוז משטח המשפחה שלך אחרי המלחמה, הפך את הנסיכות לענייה יותר. כיום ליכטנשטיין היא אחת מהמדינות העשירות ביותר בעולם, האם עובדה זו היא הודות לכישורים שלך ככלכלן?
השטחים שהולאמו על ידי ממשלת צ'כוסלובקיה לא היו אדמות של הנסיכות, אלא רכוש פרטי של המשפחה שלי, לכן לא הייתה לכך השפעה ישירה על הנסיכות של ליכטנשטיין. לפני מלחמת העולם השנייה קודמיי בנסיכות תמכו בליכטנשטיין באמצעות תרומות פרטיות ולמרבה המזל, הכלכלה בליכטנשטיין המריאה לאחר מלחמת העולם השנייה. מסחר חופשי, אוכלוסיה מחונכת היטב, שלטון החוק ומיסוי נמוך אפשרו לליכטנשטיין לבנות תעשייה מסחרית ויצרנית שהייתה יכולה לייצא סחורה לכל העולם. ידענו לנצל את היתרונות של תהליך הגלובליזציה שהחל בעולם המערבי אחרי מלחמת העולם השנייה.
איך אתה רואה את העולם היום? האם הגלובליזציה הולכת לבטל את הייחוד של מדינות?
להיפך. הגלובליזציה עוזרת למדינות קטנות לשרוד בצורה כלכלית ולשמור על הייחוד שלהם, אם זה הרצון של האנשים במדינה. על האנשים להחליט אלו מצרכים ושירותים הם רוצים לצרוך, אלו ספרים הם רוצים לקרוא, אלו חדשות או סרטים הם רוצים לראות ולשמוע, לאן הם רוצים לטייל. גלובליזציה מאפשרת לאנשים להחליט את החופש והשגשוג להחליט מה הם רוצים לעשות. תמיד יהיו פוליטיקאים ובירוקרטים שירגישו מאוימים על ידי החופש, כמו חברות שיודעות שהן לא יכולות להתחרות בשוק העולמי.
מדינות הסבורות שהן צריכות להילחם בגלובליזציה ומחליטות להגביל מצד אחד או גם מהצד השני את החופש של האנשים שלהם, הורסות לא רק את החופש של החברה שלהן, אלא גם את הכלכלה שלהן. המדינות הסוציאליסטיות במזרח אירופה היו דוגמא טובה למדיניות כזו. למרבה הצער קיימות עוד מדינות בעולם, בהן מדיניות לאומית מגבילה את החופש של האנשים ואת הרכוש שלהם.
ליכטנשטיין, יחד עם נורבגיה ואיסלנד היא חברה בשוק האירופי המשותף אך לא באיחוד האירופי. מהם היתרונות של מעמד כזה?
אנו נהנים מכל היתרונות הכלכליים של חברות באיחוד האירופי בלי לוותר על חלק מהעצמאות שלנו שיכלה להיפגע מחברות מלאה באיחוד האירופי. חברות מלאה גם תגרור הוצאות נוספות ובירוקרטיה גדולה יותר.
החברה של המשפחה שלך, LGT, היא אחת מהגדולות בעולם. למיטב ידיעתי, אתה המונרך היחיד שעוסק באופן ישיר כל כך גם בעסקים. אתה רואה בכך משהו טבעי?
המשפחה שלי ולא משלם המסים משלמת את העלות של המונרכיה. דרך החברות שלנו אנחנו אחד ממשלמי המסים הגדולים ביותר בנסיכות וכפי שציינתי מקודם, האנשים בליכטנשטיין מצפים מהמשפחה לתמוך עבור מטרות טובות. לכן, המונרך בליכטנשטיין צריך להיות לא רק ראש מדינה טוב אלא גם איש עסקים טוב.
ההאשמה ב"דר שפיגל" ב-1999, גרמה לתדמית של ליכטנשטיין לכזו של גן עדן למלביני כספים. מה הצעדים שנעשו מאז?
כאשר קראתי את ההאשמה של ה"דר שפיגל", קראתי לחקירה בנסיכות והזמנתי תובע מיוחד מאוסטריה. אותו תובע מצא בחקירה שכמעט כל ההאשמות של ה"דר שפיגל" היו לא נכונות. כמובן שזה גרם לנו נזק לא קטן והתקשורת לא ממש התעניי
ה כאשר הראנו לה שהכול היה חלק ממסע הכפשה והשמצה. יחד עם זאת, החקירה של התובע המיוחד הראתה שהיו לנו כמה נקודות חלשות לגבי הרגולציות ותפקיד הפיקוח של המדינה. הייתה לנו היכולת לשפר את הרגולציות ולחזק את הפיקוח של המדינה על התעשייה הכלכלית.
לליכטנשטיין יש כיום את אחת מהמערכות היעילות באירופה נגד הלבנת כספים ואף נתבקשנו לסייע למדינות אחרות באירופה בפיתוח מערכת כזו.
במהלך ההצבעה ב-2003, כאשר צברת יותר כוח כנסיך ליכטנשטיין, מבקרים טענו שליכטנשטיין תהפוך לדיקטטורה. מה הייתה התגובה שלך?
המבקרים מעולם לא השוו את החוקה הישנה עם השינויים שאני הצעתי ואלה שעשו את ההשוואה, לא אמרו את האמת. השינויים שהצעתי חיזקו את שלטון החוק ונתנו לאנשים יותר זכויות דמוקרטיות. אנשי ליכטנשטיין יכולים היום לבטל את המונרכיה בהצבעה עם רוב פשוט, מה שלא היה אפשרי בעבר. לנסיך השולט הייתה האפשרות לשלוט ללא הגבלת זמן עם משטר חירום, גם זה שונה. לכן האנשים הצביעו ברוב של 64 אחוז לטובת השינויים שהצעתי. 20 אחוז הצביעו בעד החוקה הישנה שנתנה לנסיך עוד כוח ורק 16 אחוז הצביעו עבור שיטה אחרת, שהייתה מחלישה את המונרכיה.
מה העמדה שלך בשאלת ההפרדה בין מדינה לדת?
תמיד הייתי בעד הפרדה שכזו. אני סבור שהמודל האמריקאי או האיטלקי הם פתרונות טובים.
איך אתה רואה את הקונפליקט הישראלי-פלסטינאי?
אני מאד מקווה שיום אחד ישראל ומדינה פלסטינאית ישבו בשלום אחת ליד השנייה.
אלו יחסים דיפלומטיים, אם בכלל, יש לך עם ישראל?
תמיד היו לנו יחסים טובים ולפני מספר שנים אף ערכתי ביקור רשמי בישראל.
ברשותך אוסף האמנות השני בגודלו בעולם. אתה עדיין קונה אמנות? מהי עמדתך כלפי אמנות מודרנית?
בגלל מלחמת העולם השנייה איבדנו חלק מאוסף האמנות של המשפחה ואבי היה צריך למכור חלק מהאוסף לאחר המלחמה כדי לממן את המשפחה ואת המונרכיה בליכטנשטיין. למרבה המזל הצלחתי לשחזר את ההון המשפחתי ולקנות שוב אמנות. אם אני יכול, אני מנסה לקנות אמנות שמכרנו בעבר או שאבדה בעבר. אם אני לא מצליח, אני מנסה לקנות עבודות של אותו אמן שאבד לנו או עבודות מאותה תקופה. אני לא ממש מעוניין באמנות מודרנית.
האם יש משהו שאתה רוצה לאחל לישראל, לכבוד השנה הבאה?
אני מאחל לישראל שנה טובה לכבוד השנה החדשה ואני מקווה שיום אחד תוכלו לחיות בשלום עם השכנים שלכם ועם הפלסטינאים.
הכניסה לליכטנשטיין
עוֹד מִתְלַבֵּט - רפרם חדד 