עוֹד מִתְלַבֵּט – רפרם חדד
מימין: ורד ניסים, פאהד חלבי ואבי סבח
כבר אסור לשתות קצת באמצע היום?
דמיינו לכם שכל הנשים האדוקות ברחובות של קאהיר היו הולכות עם פאה.
עכשיו דמיינו את כל הגברים האדוקים באותה עיר, אלו עם הסימן במצח מחבטות הראש ברצפת המסגד, כולם חובשים מגבעות שחורות.
עוד תדמיינו שיוצא חוק בישראל לפיו כל מי שאינו חרדי לובש שחורים, מחויב בחבישת מגבעת לבנה.
*
היום בבוקר, באוטובוס. היתה קבוצה של נזירות רוסיות עם זרי ענק של לילך. הזרים היו עטופים בניר מרשרש סגול. הן כולן נסעו לכיוון הדסה עין כרם. אולי לבקר יולדת. או שלא. כולן היו לבושות שחור. אני דמיינתי את שאר הנוסעים בלבן.
באותו אוטובוס, ישב לידי ילד עם כדורסל. כתום. משהו בריח של הגומי גרם לי לפרץ של געגועים לילדות. תנסו את זה אתם, הריחו כדור.
*
באחד מהערבים האחרונים ישבתי בתל אביב במסעדה יוקרתית. ישבתי בחוץ ובשולחן לידי ישבו שני ישראלים בלווית אורח מאנגליה. האורח נראה עשיר ויושבי השולחן הזמינו עוד ועוד מנות. לקראת סוף הארוחה, קם האורח, ניגב את פיו ונכנס באיטיות לתוך המסעדה.
לאחר כמה דקות שחה האישה לגבר: אתה חושב שהוא נכנס לשלם? הגבר בתגובה ענה: אני חושב שהוא נכנס לשירותים. כמה דקות אחר כך היתה שתיקה קצת מפחידה. את השתיקה הפרה האישה, לאחר שבלעה רוק: אני מקווה שהוא שילם.
*
וזה מה שאומר לאשתי (לכשתהיה אחת): אני לא נחמד. לא סחבק. מנהיג.
אנחנו תקועים כאן עם ברקת ופורוש.
תהיו עדינים איתנו.
תבטיחו שזו תופעה ארצית.
שב-2020 עם הרכבת הקלה זה גם יגיע אלינו.
שעוד לא אבדה תקוותינו (הנה, אני עומד).
יש משהו משעשע ומשעמם בבחירות לעיריית ירושלים. חזרתי מחודש בניכר והנה כל האוטובוסים מלאים במועמדים המצהירים שהם לא ימכרו את ירושלים. אחלה משפטים כולם מדקלמים. אם אשכחך ירושלים, למען ציון לא אחשה, תדבק לשוני לחיכי. דברים כאלו. תנועת הליכוד, עם מועמדים אנונימיים בכלל בחרה לפרסם תמונה של נתניהו עם המבט מלא האימה שלו. מאשים כל אחד ואחד מאיתנו על מכירת ירושלים.
את הפרסומות על האוטובוסים ניתן בנקל לראות ולהתעמק בגלל שרוב הזמן האוטובוסים נחים להם באמצע הרחוב הראשי בעיר, רחוב יפו, בגלל עבודות בניה.
זה הרי לא משנה באמת לכל המועמדים שקולם שווה כקליפת השום בכל דיון פוליטי על העיר. כל חבר כנסת מהגמלאים או (אבוי!) מרע"מ משפיע יותר בשאלות האלו. תפקידם הוא לדאוג לניקיון, תברואה, תרבות, רווחה וחינוך. ותו לא.
בכלל, נדמה שכל מערכת הבחירות הנוכחית עניינה ביצים. נזהרים שלא לדרוך על ביצים. לפני חודשיים ראיינתי את מיסטר פורוש ולפני חמש שנים ראיינתי את מיסטר ברקת. פורוש נזהר שלא להרגיז את החילונים כי הוא יודע שהוא מיעוט. כמה אנשים טובים (ובכללם אני) אמרו לו כי הפרצוף שלו די מפחיד (בעיקר הזקן), והוא מצא וגילה שבכל תמונת פורטרט הזקן חורג לו מטה מטה מהתמונה, משאיר את אורכו לדמיונם הקודח של עגולי המשקפיים מרחביה. פורוש ויתר במחווה אבירית על תמונתו ובחר לשים איור מוזר של אבא שלו. מנחם פורוש. אדם שגדול בארבעים שנה ממאיר פורוש ומחייך חיוך מלחיץ לכל התקועים בפקקים. הוא גם רוצה לפנות לקהל הצעיר, פורוש. אז את מסיבת העיתונאים הראשונה הוא עשה באינטרנט. המחווה הזו לצעירים חיממה לי את הלב והעמידה אותו כמועמד ראוי עבור הצעירים. גם הרצון להרדים את כולם עם תמונת הסבא החייכן, די משעשע.
ויש גם את ברקת. איש ימין רדיקלי שמנסה להתחפש לליברל אך גם לא רוצה להפסיד את קולות "הרחוב" הימני. אז הוא שותק המון ביחס למצע הפוליטי הרגיל שלו. והימין המטורף מנגח אותו על כך שהוא בכלל שמאלני. וברקת, הולך על ביצים מדופלם, נזהר שלא להגיב, שמא יפסיד מישהו מהפוטנציאלים. הוא גם מלבה כל מיני מלחמות אוויר בקרית יובל, רק כדי להזכיר לחילונים בירושלים שיש השתלטות חרדית ושיזכרו להצביע. העובדה שמספר החרדים בירושלים לא משתנה כבר שני עשורים, לא מטרידה אף אחד. מערכות בחירות בכל העולם מבוססות על פחד, יותר מאשר תמיכה. וזה יכול להיות הפחד מהערבים או מהחרדים כדי לעורר אנשים להצביע.
ועוד לא דיברנו על גאידמק. מלא באיפור, מנסה להיראות בן שלושים, מופיע על כל אוטובוס, על רקע צהוב מזעזע. אולי זכר לבית"ר ירושלים. "לא מדבר. עושה". קצת מלחיץ. למה לא לדבר? אולי כדאי גם לדבר לפעמים? בכלל. נראה שעבורו כל הריצה המפוברקת הזו לראשות עיריית ירושלים נועדה לעזור לו במשפטי שדה שיעשו לו ברחבי העולם לאחר שייחשפו עסקאות הנשק שלו. אין כמו "ריצה לעיריית ירושלים" כדי לעזור קצת בפרופיל האופי.
ויש את דן בירון, טיפוס מגניב ביום יום. בלי שום סיכוי לבחירה שהייתי אפילו מצביע לו אם הוא לא היה פותח, כמו כולם, ג'ורה על החרדים.
התוצאות די ברורות כבר מעכשיו. ברקת עם עוד קצת הפחדות יוציא חצי מהבוחרים החוצה מהבית, מה שאומר שפורוש עם ועד נהגי המוניות והציבור החרדי לא יגיע למספרים של ברקת. מועצת העיר תיראה כפי שהיא נראתה רוב הזמן. מלא עסקנים סוג ז' שכולם נמצאים תחת מטריה פוליטית אחת. אגב, מודעות שהתפרסמו השבוע לוחצות על הבוחרים להתעלם מהרשימות הקטנות והמעניינות כדי לא להפסיד את קולם. דמוקרטיה במיטבה.
ובכל הקלחת המוזרה הזו קשה למצוא מועמד ראוי שבוחר להתייחס לעיר עצמה בלי המרכיבים הדמוגרפים. משהו בפשטות שמסוגלת להסביר איך העיר הכי יפה בארץ הפכה לעיר הכי מכוערת בארץ. מי בחר לשים את הצבעים הכי לא מתאימים על הקנבס הכי יפה ומי בחמת זעם קפץ על הקנבס וקרע אותו לחתיכות.
לפחות המצב בזירה הארצית יותר מלחיץ. למוצא הבדלים בין ברק, ציפי וביבי מובטח דב חנין.
הנה משחק משעשע עבורכם. היכנסו לתיבת הספאם שלכם וחפשו שם את פריס הילטון ובריטני ספירס. אפילו צנזרתי כמה דברים שאינם מתאימים לארשת המכובדת של האתר הזה.
ואם כבר בשטויות עסקינן. אני מתעב את השטר החדש של העשרים. הוא לא מתקפל.
זה מה שקיבלתי בקשר לפריס הילטון:
תמונות מהממות של פריס הילטון עבור רפרם
פריס הילטון נגד רופרט גרין בקאט פייט
הסקנדל על הקראק שמצאו בתחת של פריס הילטון
פריס הילטון מכריזה על אבן דרך היסטורית ולאומית
פריס הילטון מציגה: צילומי וידיאו בעירום של בריטני ספירס
הראיון האקסקלוסיבי של פריס הילטון בשימוע שלפני הכלא
פריס הילטון והאפיפיור בנדיקט ה-16 מצפים לילד
פריס הילטון ממירה את הואגינה שלה בתמורה לביצים
פריס הילטון מראה את הואגינה שלה. שוב
הואגינה של פריס הילטון היא מספר 1
פריס הילטון נוטשת את מייקל ג'קסון
פריס הילטון השתחררה לבית. שוב
פריס הילטון נכנסה להיריון על ידי חייזרים
פריס הילטון: "ארבעה וחצי מליון דולר עבור סקס? לעזאזל! וכל הזמן הזה נתתי בחינם!"
ואלו חלק מהדברים על בריטני ספירס:
בריטני ספירס משיקה קמפיין מחאה נגד המלחמה
הפטמות של בריטני ספירס לוקחות חופשה ללילה הקרוב
ג'סטין טימברלייק מלמד את בריטני לשיר שוב
הארכות השיער החדשות של בריטני ספירס הן משיער הערווה של לינדזי לוהן (נשלח ממעתוק ואנ-מורלגהם)
יד שמאל
יד ימין
כמה הערות שייתכן וחשובות לקריאה:
ביד שמאל האמה והאצבע שלי באותו אורך
אני איטר יד ימין
הממ… תודה?
הרבה צרות גרם לי השם שלי, במיוחד במדינה ידידותית וסובלנית כשלנו. בפרויקט אמנות שאצרתי לפני שנה וחצי, אמנים שהגיעו לשדה תעופה ונתנו את השם שלי כמזמין עוכבו לחקירה. קיבלתי דו"חות תנועה שונים ומשונים ואני תמיד שומע בטלפון נאקות של פחד כשאני אומר את השם שלי.
העניין הוא שהתרגלתי לכל השטויות שמסביב. אך מי שמשכה את תשומת ליבי שוב הייתה ההודעה שנתקלתי בה באחד הפורומים הפוליטיים. היא נכתבה ב-2001.
באותו זמן הייתי קשור לסוגיית הריסת הכפר בדרום הר חברון. בניתי אתר אינטרנט וערכנו חוברת שפורסמה בנושא.
לו רק היה הכותב מודע למוצאי ולזיקה של ערפאת לאותו מקום, הוא היה יוצא במחולות.
עוֹד מִתְלַבֵּט - רפרם חדד 