במיה

במסגרת טור ביזארי, אני אמור לפקוד (ביחד עם בן/בת זוג) מסעדות בירושלים שמגישות במיה.
מדי שבוע, בחודשיים הקרובים, זה יקרה. אתמול התחלתי במשימה הקשה בעזורה שנמצאת בשוק העיראקי במחנה יהודה. חוץ מבמיה הואבסתי גם בחומוס, פירה עם גולאש ועוד דברים שרק השד שמע עליהם.
בלי קשר, הרגשתי צורך בלתי נכבש להציג בפניכם את הבמיה המיתית. הארוחה הבאה תהיה בארקדיה ואולי גם משם יהיו צילומים.

 

במיה

 

 

במיה!

זה מה שיפורסם השבוע (עכבר העיר, לפעמים צריך לרדת לאיפשהו כדי להכניס משהו לְפֹה, לַפֶּה).

הילדים בקאהיר, במקום ה-"משלושה יוצא אחד" האגדי, שרים את "קילו במיה", לפי אותו קצב וטון. במעצמת הבמיה הפרעונית ניתן להשיג במיה גם בחורף, בגלל מזג האוויר. בארץ פלשתים, לעומת זאת, ניתן למצוא במיה רק בקיץ. עכשיו זה עונת השיא, עד הגשם הראשון של החורף. כדי להיכנס לעניין הבמיה הגענו אני ואורי לעזורה האגדי. מה שבטוח. במיה צריכה סבלנות ועזורה היא המסעדה הכי סבלנית באזור.
במקום להתחיל כרגיל עם חומוס מסורתי הזמנו צלחת במיה לשנינו. ההזמנה הלא שגרתית גררה שיחה בין שתי שולחנות נוספים על מקורות הבמיה ובכלל, על מאפייניו הגיאוגרפים של המטבח בעזורה. המסקנות הן בערך כאלו, אמנם הפירה נראה, מרגיש ובועט כמו אשכנזי, כשהוא היה אצל האשכנזים הם לא כל כך הבינו מה לעשות איתו. עכשיו הוא הרבה יותר טעים, כאן זה הבית.
הבמיה בעזורה מתבשלת בישול ארוך עם מיץ עגבניות ודורשת סבלנות אמיתית. הבמיה פה היא חברונית ואנשים בד"כ מבקשים אותה כתוספת לאורז או, עם מבט נוסטלגי, "רק במיה, כמו שאמא הכינה". אדם בגיל העמידה שהזמין צלחת במיה, הזמין איתה גם בקבוק אורנג'דה, קינח ויצא מרוצה.
קצת קשה לאכול ארוחה מלאה בעזורה בתקופת הקיץ. מזל שאין את זנב השור המפתה. בסיום הארוחה נעצתי מבט תמוה באחד הסירים הענקים על הפתיליות ואילו אורי ניסה לחשב בראש איך הוא מצליח לחסל את הגולאש בלי למות עם הלשון בחוץ. יש משהו באיטיות המאפיינת את הבמיה שגרמה לכל מה שמסביבנו להיראות, בתום הארוחה, כמו סצנה הזויה ממערבון בלתי אפשרי. כשהצעתי לשתות משהו, אורי לָאַט באיטיות שהדבר היחיד שהוא יכול להכניס לגוף זה עשן מסיגריה.

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורן  On יולי 11, 2005 at 8:47 am

    ואכן עזורה ממומלצת (אם כי מעודי לא אכלתי שם במיה. גם לא בשום מקום אחר).

  • בזוקות  On יולי 11, 2005 at 12:38 pm

    אולי אתה צריך לתת למגהים של עכבר העיר לעבור על הטקסט שלך לפני שאתה מפרסם אותו. ואולי, באותה הנשימה, לא תזיק גם יד עורך. שלפחות יראה כאילו הכותבים יודעים לכתוב.
    (ואולי לא צריך "לרדת לאיפשהו כדי להכניס משהו לפה". אלא פשוט המקום היחידי המתאים לאותו אדם)

  • רפרם  On יולי 11, 2005 at 1:18 pm

    טקסט מקסים, תודה

  • איילת  On יולי 11, 2005 at 2:58 pm

    ואני סקרנית לדעת איך תתמודד ארקדיה עם כובד הציפיה. אני מקווה שלא יהיו שם נוסחי מוסף הארץ וה"גנום של הבמיה" משום הסכנה שתהפוך לרירית ורכה מדי.
    אצל מורדוך כבר ניסית?

  • שוקי  On יולי 11, 2005 at 3:22 pm

    כל הכבוד רפרם, מעשה חשוב אתה עושה.

    וכמה המלצות מהשרוול לטירוני במיה:
    א. בעונה, אפשר למצוא במיה מצויינת בשוק הכרמל. המקום הכי טוב לחפש בו הם הדוכנים בסוף השוק, מאחורה (ליד הכרמלית). תשאלו.
    ב. להוציא זנים אקזוטיים במיוחד, במיה טובה יותר ככל שהיא קטנה. למרות זאת *אל* תבחרו את הבמיות אחת-אחת כשאתם קונים בשוק, כי אתם עוד עלולים לחטוף מכות. זה לא מקובל. עדיף לקחת כמות מאד גדולה, ואחר-כך למיין ולנקות לפי גודל.
    ג. גם את הבמיה הגדולה יותר אפשר בדרך-כלל לאלף, אבל במיה גדולה ובמיה קטנה לא יושבות טוב יחד באותו סיר.
    ד. בינתיים, אפשר לקחת את הבמיה שאתם לא משתמשים בה, לנקות ליבש ולהקפיא. לא תוכלו להשתמש בה אחר-כך לכל מתכון, אבל לבישול ברוטב עגבניות היא תתאים.
    ה. הניקוי, צריך לכלול שטיפה יסודית, וחיתוך עדין של הגבעולים עד למרחק של כ-3 מ"מ מבסיס העוקץ. לא מומלץ לעשות יותר מזה אם אתם לא מקצוענים, כי במיה "פצועה" מגירה את העסיס שלה שהופך בבישול לרירי מטריד ומר.
    ו. מלבד הבישול בעגבניות, מתכון מומלץ וקל להפליא: מקפיצים במחבת עבה עם קצת שמן זית, עד להזהבה קלה והתחלת התרככות. מוסיפים קצת שום פרוס לפרוסות דקות, בוזקים מלח, מסננים ומגישים. שנייה לפני ההגשה סוחטים קצת לימון.

    המלצות נוספות:
    א. אם אתם מזדמנים ליפו תעשו לעצמכם טובה: עצרו ברחוב יפה 89 (אולי אני טועה בבית או שניים) במסעדת אבו אל-עאבד, ותזמינו את הבמיה שלהם. קצת שונה מהמתכון הרגיל, עם טעם עדין של שום מטוגן. שווה.
    ב. בצוק העיתים, מותר לקנות את הבמיה הקפואה של סנפרוסט. רצוי להפשיר אותה ולתת לה אפילו לעמוד קצת בשמש. יוצאת לא רע בסופו של דבר.

    ו.

  • שוקי  On יולי 11, 2005 at 3:24 pm

    א. עוד טיפ לתל-אביבים: בחנות הירקות באבן גבירול, מול רחוב בזל, יש במיה טובה מאד בעונה.
    ב. בחלק מהסופרים הגדולים יש במיה בעונה. שם אפשר לבחור אחת אחת. תגיעו עם מטליות לחות כי הבמיה נוטה להיות דביקה.

  • מיץ פטל  On יולי 11, 2005 at 4:06 pm

    שוקי איזה שיחוק!!
    חייבת לנסות בהקדם את נושא השמנ"ז ושום.. תודה!
    והתוספות שלי: מעבר להמלצה על במיות קטנות, במיה שיש בה מידה של אודם מומלצת על פני הירוקה, ו-אם מסתכלים על התמונה שהביא רפרם ניתן לראות שהבמיה בושלה (כמתואר) במיץ עגבניות ואני טוענת שמומלץ פי כמה לבשל בעגבניות – חתוכות גס.

  • הברווז  On יולי 11, 2005 at 11:21 pm

    כל העולם במיה.

  • בעז  On יולי 12, 2005 at 2:30 am

    במיה איזה כיף:) לצערי הייתי צריך להרחיק עד הודו לפני שטעמתי במיה לראשונה, אבל זאת הייתה אהבה מביס ראשון.
    נ.ב. התשובה שלך ל"בזוקות" היא מהתשובות הטובות שראיתי לטוקבקים מעצבנים.
    לילה טוב

  • גרי אפשטיין  On יולי 12, 2005 at 9:18 am

    לא בא לי על הבמיה שלך!

  • רפרם  On יולי 12, 2005 at 12:37 pm

    אפשר לחתום על העצומה שחבר צרפתי שלח:
    http://www.certaine-gaite.org/insulte/index.php?page=en

  • רפרם  On יולי 12, 2005 at 3:13 pm

    מפלס החרדה של עזרא קדם ירד, ואקספרימנט הבמיה הבא שלי יהיה ב"שלייפר", מסעדה חדשה בירושלים.
    שבוע הבא אפקוד את ארקדיה. אח"כ מורדוך.

  • איילת  On יולי 12, 2005 at 7:18 pm

    כמה שאני מקנאה.
    נסה, תהנה, וספר לחבר'ה.

  • גרי אפשטיין  On יולי 13, 2005 at 10:27 am

    אני לא חותם על שום דבר כזה.
    יש שלושה דברים שאני לא סובל:
    1. עצומות
    2. במיה
    3. אמנות של רפרם
    מלבד זה אני איש נוח לבריות, אוהב ועדין.

  • שוקי טאוסיג  On אוגוסט 8, 2005 at 10:38 pm

    לא שיערתי כי אתה כה מתוסכל מתפקידך החדש. אשמח אם תודיע לי מספיק זמן לפני שבושתך תכריע אותך ותחליט כי אינף איטס אינף. סך הכל, נראה לי שעשית דיל לא רע

  • שטות-ניק  On אוגוסט 12, 2005 at 6:46 pm

    זהירות ממרק במיה עם יום מדי עגבניות, זו חומצה שלא מניחה ליממה לפחות. לפי הצילום של רפרם, לא הייתי נוגע בבמיה הנ"ל.

  • שלומית דין  On ספטמבר 5, 2006 at 2:20 pm

    לכל המעוניינים לקרוא כתבה מעניינת ומקצועית בנושא:
    http://www.klz.co.il/s308/acolumns/c386/1592.php

  • ששת שצ  On מאי 31, 2008 at 5:14 pm

    כל כך הכון שאנשים מתגעגעים לטעם של הבמינ של אמא
    אני מקוונ וחושב שאני מתקרב
    http://sesht.spaces.live.com/blog/cns!368C6D43DC804A88!560.entry

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s