שקשוקה של דלעת, קישואים ומרגז

למקורותיה של השקשוקה אדרוש עצמי בפוסט אחר ובשעה אחרת. בינתיים אהלל את השקשוקה הנהדרת שאני אוכל כשאני בג'רבא, אצל דולי. בכל פעם כשאני מגיע לאי שלנו אני מוזמן בכל שעה נתונה לכמה ארוחות אצל קרובי המשפחה ואני שגופי גדול וקיבתי קטנה, מתקשה במעמסה.
לפני כמה חודשים, כמה ימים לאחר יום הולדתי שנחגג בעודי בורח מחלון החדר של ביתו הצעירה של תורכי ענק ומשופם, בעיירת דרכים על גבול תורכיה-סוריה (היום בו נולדתי זהו היום בו אמות, חשבתי כשרצתי החוצה), עבדתי קצת בדרום תוניסיה ושעה לפני שעזבתי לכיוון גאבס אכלתי ארוחת צהריים טובה אצל בן דוד שלי. דולי, המכונה גם מאדאם קוזין וגם אשתו של דאני בועז, בן דוד של אבא שלי, ביקשה שאבוא לומר שלום לפני שאני נוסע.
כשהגעתי ראיתי על הכיריים שקשוקה של דלעת, אחד מהתבשילים הנהדרים של דולי. אני שקיבתי הייתה מלאה, סירבתי בנימוס אך עיניי בערו אל תוך הסיר. דולי שלא חשבה לאפשר לי לצאת בלי צלחת הושיבה אותי במטבח הקטן והתחילה להגיש לי.
אומר זאת כך, קיבתי הקטנה גרמה לי לבעיות רבות במסגרת תפקידי בסלואו פוד. רבו ההזדמנויות שמתחת לחוטמי נחו להן צלחות נהדרות ואני נאלצתי לסרב בגלל אותה קיבה בוגדנית שלא מצדיקה את גודלה של בטני. ליד השולחן הקטן של דולי, התגברה לה קיבתי באומץ השמור למלכים וחיסלה את הצלחת בדקה ומחצה. הימים שלאחר מכן שכללו איבוד חושים בסהרה וכמעט התרסקות מעל חופי יוון, עברו עלי עם אותו טעם נהדר שהשאירה אצלי אותה שקשוקה.
יעידו בנותיה של דולי, כי את השקשוקה הזו קשה לשחזר. לא מדובר רק בביצים של התרנגולות שמסתובבות חופשי בחצר הבית או בדלעת שמביאים מהשוק של הלובים. מדובר במין מליחות מוזרה שנמצאת בתוך כף ידה של אותה בשלנית והיא הנותנת (טעם). סתם. אין לי מושג למה זה תמיד יוצא שונה.

אתמול בשעת לילה מאוחרת, אי שם בצפון הארץ, נסיתי שקשוקה שיצאה באופן יחסי דומה לדבר האמיתי. לאחר שעה של בישול, כשטעמתי כף מהשקשוקה, הייתי יחסית מרוצה.

מה צריך:
חצי קילו דלעת חתוכה לקוביות קטנות
קישוא חתוך לחתיכות גדולות (עם קליפה)
כמון
פפריקה
ביצים
נקניקיות מרגז (בקשו מהקצב את אלו שהוא מכין לעצמו)

מה עושים:
במחבת רחבה מחממים שמן זית ומוסיפים את קוביות הדלעת. מפזרים עליהן כף פפריקה וקצת מלח. מערבבים כל הזמן עד שהדלעת מתרככת ואפשר עם כף עץ לרסק אותה. מנמיכים את האש ומוסיפים את הקישואים להמשך בישול על אש נמוכה. מוסיפים כמון ונותנים לדלעת ולקישוא לבעבע עוד כרבע שעה עד שגם הקישואים מתרככים וגם אותם אפשר לרסק.
במקביל מכניסים את המרגז לתנור או מטגנים בצד לכמה דקות. מוסיפים את המרגז לתערובת הדלעת והקישוא לעוד כעשר דקות ולאחר מכן שוברים את הביצים פנימה. משאירים על האש עוד כמה דקות לפי רמת ההכנה של הביצים הרצויה.
הכל נכתב בלילה, מיד לאחר האכילה. עכשיו קמתי ונזכרתי במה שנשאר מאתמול. ובשיר שהתנגן בלילה וגם ליווה אותי עד שסגרתי את העיניים.

 

.