אסיר תודה

אני עכשיו על סיפון של אוניה שיצאה אתמול בלילה מלה גולט. אנחנו נכנסים לפלרמו ואני מתחיל במסע של אסיר תודה. לקח לי זמן.
הסתובבתי אתמול ברחובות של טוניס, קרוב לכניסה לעיר העתיקה, לבאב אל בחאר (שער הים). עברתי את רחוב אלג׳יר, רחוב איטליה ורחוב אנגליה. רחוב רחוב כשאני מתוך הרגל מחפש את רחוב תוניסיה, עד שאני נזכר שאני בטוניס עצמה. בבוקר במלון הביאו לי ליד הקפה את אותה החמאה שהביאו לי בכלא של המדינה השכנה וההפוכה.
לא מצאתי עוד דברים זהים, מלבד מכוניות של לובים שכהרגלם באים לשפוך את הכסף של הנפט במועדונים של טוניס.
ישבתי אצל אוצרת בגלריה בבלוודר והיא שאלה אותי מיד אם עינו אותי. לתוניסאים ברור מאד מה קורה בכלא הלובי. ואני בראשיתו של מסע אסיר תודה, מצלם בעיקר שחפים חופשיים שמתקרבים למעבורת לג׳רבא ולאוניה שיוצאת מלה גולט.
אני בפלרמו, בדרך ללונדון וגם לווינה. בתיק שלי מתנות סימליות ואני לא מצליח להירדם כשאני חושב על רגעי הפגישה עם האנשים שהצילו אותי, עם אלו שהיו איתי שם. אנשים שונים לחלוטין ממני במקומות שונים בעולם.

מולי סלע ענק של סיציליה, האוניה מאטה כדי להיכנס לנמל ואני לא יודע אם אני מצליח, בחודש המטורף הזה להחזיר לעצמי את החירות שנגזלה ממני.