חזרה לג׳רבא

זה יהיה פוסט קצר. לא כתבתי הרבה זמן ואני עכשיו מקליד מתוך מכשיר טלפון בכלל.
לראשונה מאז המקרה בלוב חזרתי לצפון אפריקה, לחג סוכות. זו תוניסיה מבולבלת של אחרי המהפכה ואני מבולבל כפליים. אצל המשפחה, משתכר קצת ויוצא לרחובות, הראש שלי מסובב, ומבין שרק ככה אני מסוגל לעכל.
ברביעי אצלם פה וידאו קטן עם שלושה אנשים שמחזיקים קנדילים ביד. בשבת בערב אקח אוניה לפאלרמו ואחר כך אמשיך לפגישות של אסיר תודה באירופה.
אני עכשיו כאן, אצל דודה. היא המבשלת הכי טובה שאני מכיר בעולם, ואני מכיר כמה. יד נהדרת ואני כאן, אוכל עם המבט שלי את תנועות היד שלה. את הצורה בה היא בוחרת עלים ומערבת תבלינים, משחקת עם האש ועם המים.
אני כאן, ארבע שעות מטריפולי, מנסה להתגבר על הפחד שחזרתי להרגיש לאחר שמעולם לא פחדתי. אפילו במטוס למילאנו קצת פחדתי. באותו רגע התחלתי להבין אנשים מפחדים. פחדתי אפילו בטורינו. אבל עכשיו אני כאן, נוגע וחולם. שותה ונרדם. השפה חוזרת אלי וגם המרחבים הכחולים, אלו שעדיין חופשיים ועוד לא סופחו לידיהם של אנשי גבול ומלחמה.
יושב בסוכה ומסתכל על הנענע שמתייבשת לאיטה על הקולב. מבקש מעצמי לצאת עם כמה שיותר ריחות וזיכרונות. יש לי עוד שבוע כאן.

20121007-153047.jpg

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ישראל  On אוקטובר 7, 2012 at 6:49 pm

    חג שמח ושמור על עצמך היטב!
    התוכל אולי לשתף ברשמיך מתוניס שאחר המהפכה, האם ניכר שינוי תחת השלטון האסלאמי? כיצד חשים היהודים?
    תודה,
    ישראל

    • איזק כהן  On אוקטובר 7, 2012 at 7:19 pm

      חג סוכות שמח , תחזור בשלום תמשיך לכתוב מזה זמן רב לא שמענו ממך.שלך איזה מתכון של הדודה מגרבה. בברכה איזק כהן יקב חמרא טבא

  • chellig  On אוקטובר 7, 2012 at 10:10 pm

    שאפו לך על האומץ.

  • עוד חוזר הניגון  On אוקטובר 8, 2012 at 10:30 am

    ואם היו אוסרים אותך? אז החברים היו רצים לבכות לממשלת ישראל, היא הייתה משקיעה מאמץ דיפלומטי אדיר כדי לשחרר אותך, ואתה היית אחר כך משמיץ אותה, כרגיל.

  • rafram  On אוקטובר 8, 2012 at 7:24 pm

    חלי, זה לא בדיוק אומץ. זה כמו להתמודד עם משהו שלא קשור רק אלי, אלא קשור גם למשפחה ולחברים. פעם ראשונה שאני נוסע מחוץ לישראל, פעם ראשונה שאני מתרחק מההורים לאחר מה שקרה. אין לי אומץ, למדתי לקבל על עצמי את הפחד והחששות של כל מי שאוהב אותי.
    לישראל, זו שאלה מורכבת וקשורה תמיד לצורה בה השלטון או יחידים בשלטון רואים זהות בין יהדות לציונות. מבחינת היהודים כאן, חלקם אופטימים, חלקם פסימים. שוב, זהו נושא מורכב וצריך לחכות לראות איזה שלטון יהיה. זו לא שאלה של איסלאם כן או לא, אלא למחויבות לזכויות אדם ושאלות כלליות אחרות.
    לאיזק, תודה. בקרוב אעלה דברים מעניינים 🙂
    לפאק יו (בהעדר שם אחר) נחטפתי בלוב, לא בתוניס. כאן אני אזרח המדינה. אני יודע שעבורך כל המדינות אותו דבר. לגבי נסיבות שחרורי, אני רק יכול לומר לך שלא כדאי להיות ישראלי בכלא הלובי, כנראה בגלל אנשים כמוך. יש למשטרה הלובית את הנטיה לראות בכל הישראלים אנשים כמוך. בדיוק אגב כמו שלך יש נטיה לראות בכל הערבים ארכיטיפ אחד מסויים. פגשתי שם גזענות קשה ועכשיו אני רואה אותה גם ממישהו ישראלי שבחר לו שם ראוי במקום להשתמש בשם הסודי שלו. אבל תודה על הקריאה העמוקה וההבנה.
    כרגיל מחקתי תגובה של עידו אחד ששולח אותי בלי הרף להסתפר ולהתגייס. למרות שאני בן 36 כבר. אני כל הזמן נזכר שאנשים כמו שפגשתי בלוב, יש בכל מקום. חברה טובה.

  • שוֹעִי  On אוקטובר 9, 2012 at 3:27 am

    רפרם יקר, ברוך השב (-:

  • nataliemessika  On אוקטובר 9, 2012 at 6:26 am

    מקנא בך לגמרי ! מקווה שיום אחד גם אני אוכל לנסוע לשם …

  • סתיו אדם  On אפריל 22, 2013 at 3:11 pm

    http://stavadam.com/?p=9091 ביקורת על סיפרך … מקווה ש…תשמח ..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s