עם בוא הקור העגורים עוזבים

השיר העגורים נכתב על ידי דן אלמגור עם הגעתם של אסירי ציון לישראל. הוא אמר לי שהוא שמע את השיר הרוסי על הציפורים שזזות וחשב שזה יתאים לתנועה של האנשים שזזים ממקום למקום.

אני עצמי מועמד להיות אסיר ציון בגלל מה שעברתי. אני גם עובר בדרום תל אביב ורואה פליטים שמגיעים לכאן כמו ציפורים שעפות מעל איזורים שלמים, חגות מעל מקום שבו יוכלו לנוח ויורדות לאגם כדי להתכרבל עם הכנפיים. מתי, מתי נוכל לעוף כמותם.

אני שומע אתמול את העגורים אצל דן ונזכר, מסתכל באחת הפתקאות הקטנות שאני כותב לי ושם בכיס. כתבתי שם אנשים זזים ממקום למקום כמו ציפורים. אני רוצה לגור בקיץ בטוניס, קרוב לים. מסורת בתי הקיץ היתה קיימת כשהתנועה לא היתה קלה כמו היום. היא קלה יותר היום, אך פחות חופשית. אנשים תמיד זזו ממקום למקום, אך לא תמיד עצרו אותם קני רובים של אנשים טריטוריאליים. רחוק מציפורים.

אנחנו, אם נצא – כבר לא נחזור. אם לא נהיה ציפורים. מהי חזרה מול הגעה. אסירי ציון חוזרים לישראל, גם אם לא היו בה מעולם?

יש ציפורים שבורחות מקני רובים ומאימי המלחמה. לא מהקיץ ולא מהחורף. יש הבורחות כדי למצוא אוכל במקום אחר, כדי לנוח. בני אדם יושבים עכשיו על מדרכה באיזור לוינסקי והם מכילים את כל הסיפור האנושי המודחק. הם כאן, כמונו, לתקופת זמן מוגבלת. הם ילדים, הם מתבגרים. מזדקנים ואז הם מפנים את המקום לאחרים. אנשים גרים בתקופת חיים במקום אחד או בכמה מקומות. הם מגיעים לגיל מופלג ומסתכלים לאחור. לפעמים מצטערים על הנדודים, לפעמים מצטערים על הרחוב היחיד ממנו לא יצאו. לפעמים הם חייבים לנדוד ואז הם מסתכלים ביאוש לעבר.

אי אפשר לתקן את העבר, דברנו על זה אתמול בערב במשיח. אי אפשר. לא יעזרו הכדורים והכימיקלים שתכניסו לגוף שלכם. הפיתרון היחידי הוא להביט אל ההווה ולדעת שהוא יהיה העבר מחר, ולהתיחס אליו יפה. ללטף אותו. לא משנה איפה תהיו. גם אם זה בצינוק קטן ומרביצים לכם עם מוט ברזל. זו לא בריחה, זה ניצול של הזמן שאנחנו נמצאים בו. הכי מיאש הוא לוותר על ההווה.

עם בוא הקור ללוינסקי הרבה אנשים עם הווה משובח החליטו להאכיל שם את האנשים שעמדו שם לאחר שהלכו את כל הדרך ממרכז אפריקה. אני הכנתי פול יבש מבושל עם כמון ולימון כבוש. הם מגיעים בכל יום ומביאים את כל מה שהם יכולים לתת. אולי כי הם רואים את עצמם, אולי כי זה הדבר היחיד שצריך לראות.

שף אריתראי שיצרתי איתו קשר מאוסטרליה הביא לי שני מתכונים פשוטים שישמחו את לב האנשים בגינה. הוא כתב לי שלא כולם אוכלים בשר שם וכשיש מנה עם בשר, זו חגיגה. כל אחד מכם מוזמן להכין את אחד מהמתכונים וגם להביא לאנשים שיושבים על המדרכה שם. לקחת חלק במספר דקות של אושר של אדם אחר.

כבש עם מלוחיה הוא מתכון פשוט. מטגנים בצל עם שום, מוסיפים רסק עגבניות, עגבניות קלופות מקופסא, מלח, כמון, פלפל שחור. מערבבים הכל ומוסיפים נתחים של כבש (מה שטוב לתבשיל, כמו צוואר למשל), מוסיפים מים ומבשלים על אש נמוכה, עד שהבשר מתרכך. מוסיפים מלוחיה (אפשר טריה ואפשר מיובשת או קפואה. אפשר להשיג בחנויות טבע, במקפיאים בסופרים וביפו) ומבשלים על אש נמוכה עוד חצי שעה.

קואלווה הוא גם מנה שמבוססת על כבש. מחממים שמן בסיר, מוסיפים נתחים של כבש ורוזמרין. מוסיפים בצל, שום, מלח ופלפל שחור. מערבבים ומוסיפים כל מיני סוגי פלפלים. חריפים ומתוקים, קצוצים גס. מוסיפים מים ומבשלים עד שהבשר מתרכך. לפני הסיום מוסיפים עגבניות קצוצות ומערבבים.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • bilbil  On פברואר 16, 2012 at 4:37 pm

    כמה שאתה מרגש, יצור יקר!

  • איציק כהן  On פברואר 19, 2012 at 11:10 pm

    אני מיתחייב לבשל משהו ולהאכיל את יושבי גן לוינסקי .אציק

  • נתו  On פברואר 20, 2012 at 12:15 pm

    מתי, מתי נוכל לעוף כמותם?

  • נתו  On פברואר 20, 2012 at 12:50 pm

    צפיתי אתמול בסרט "העזרה". מוזר שסרט אמריקאי, עם סוף מנחם, מפעיל אותי כה חזק. כל הסרט חשבתי על אנשי גן לוינסקי. אין צורך להפליג למיסיסיפי. הכאב על גורלו של אדם נמצא כאן, מרחק שני רחובות. חשבתי איך היסטורית התגלגלו העבדים למשרתים, המשרתים לפועלים והפועלים (שוב) לעבדים – הפעם במסווה עלוב של משטר, שיטה וכלכלה. לא התקדמנו פסע. אין דבר כואב יותר מלראות את ייאושם של פני האנשים: הרעבים למזון, המחפשים חום, החרדים את המחר. אדם בגבולות הקנה. הווה מריר, מתכתי. אגיע מחר עם עוגת-הווה מתוקה. זה מה שיש.

  • אורלי  On יוני 12, 2012 at 10:57 am

    אני לא מבינה את הטעם להפגין בגינת לווינסקי. השוטרים הם לא האוייב שלי. אלי ישי הוא האוייב שלי, למה שלא נפגין מול הבית שלו? מקסימום שאשפר לעשות בגינת לוינסקי, זה לחלק אוכל, סטייל הפנסיונריות של ליב"י, זה חשוב. אבל זה רק משרת את הממסד ולא פועל נגדו.
    מישהו יודע איפה אלי ישי גר?

  • E  On יוני 14, 2012 at 2:01 am

    אחחחח רפרם, לחיי זכויותיי שטרם נלקחו ממני בארץ ציון לחופש הביטוי גם במקום שאין לך את הסמכות לקחת לי אותו ולטאטא מתחת לשטיח לפני שמישהו רואה, רק לסלף את זה למקום שאני אפול תחת לינץ' של המון שלא מבין שהוא תחת שטיפת מוח רצינית. אתה אכן אמן גדול ברטוריקה מניפולטיבית של מסרים בהם אתה יוצר אשליה שאתה אומר משהו אחד וגורם להרבה אנשים לא טיפשים בכלל, אבל ככל הנראה נואשים למשהו להאמין בו ואף אחד לא ממהר לאמת, לא לשמוע את האחר שאתה בעצם אומר. אני הולכת רגע להזהר, כי אני יודעת בדיוק כמה אתה מסוכן, וכי אני מדברת מתוך אינטואיציות ולא ידיעה חד משמעית, מתוך תשומת לב לפרטים אבל יתכן ואני טועה וזו לא הוצאת דיבה, אולי אני מטומטמת גדולה. אבל אני שמעתי מסר ציוני כבד, וזה מסר שקיים בהרבה דברים שאתה אומר, אבל אתה מקשט אותו כל כך תמים ויפה שאתה פשוט מוליך אנשים שולל. מייד אחר כך קפצת למסקנה פואטית מרשימה ויעני עמוקה, חכמה ואמרת לנו "הכי מייאש הוא לוותר על ההווה" וזה בהקשר של איזה כיף בכלא, אחרי שהיום סיפרת סיפור על איזה צחוקים כשנפל הסבון, כמו בסרט. אני לא יודעת מתי אנשים התחילו להקשיב מהתחת אבל נשמעת לי חוויה משפילה ומאוד לא נעימה שלא עושה צחוקים ונשמע לי שאתה נורא אוהב להשוויץ בכל החברים החשובים שאתה עושה על הפרסום החולני שאתה תופס על סיפור של כלא בלוב והציל אותך ליברמן, אלא מי? אבל זה תשומת לב שאולי באמת מוגזמת, לא יודעת. איך בין כל השירים האלה שהחזקת שם אתך בכלא היה לך את האלבום של אבן גבירול?זה מרשים וזה מסתדר בול. שמחה שנהנית והיה לך כזה כיף. אתה גרמת לכולם פה לשכוח מהדבר שקוראים לו עתיד. לי אין מושג מה מחזיק בן אדם במקום בו אתה טוען שהיית אם לא העתיד בו אולי תשתחרר. אתה רוצה להשכיח מבני אדם את המחשבה על העתיד ואתה בעצם לא נותן להם סיבה לבדוק לאן הם הולכים אתך. הווה זה הדבר. אין עבר ועוד פחות אתה עתיד. אני שומעת דיקטטור מגלומן נרקיסיסט מסוכן באגו טריפ שהולך לפגוע בכמה אנשים מאוד טובים ברמה שלדעתי ממש מסוכנת. מצד שני אני מסכנת את עצמי בלינץ' כי הם בכיס שלך. הכל תחושה, אין פה שום עובדה חד משמעית ואולי אני סתם מגזימה. זה לא ידיעת השמצה, זו ביקורת ואין מקום לדבר על משהו אם אין אף אחד ששומר על ביקורת. עכשיו בוא נדבר על מה אני לא מוזמנת למהפכה שלך ובכלל לא רואה שפתחת עמוד כי אתה רצחת אותי בפייסבוק, אנחנו לא קייימים שם אחד עבור השני. בוא נספר למה, מתאים? זוכר איך במסגרת מסע יחסי הציבור האינסופי שלך לחוויות המרתקות בכלא שעוד רגע ליברמן עושה מכולנו טמבלים, עשית ראיון דאבל רציני בידיעות או מעריב? לא זוכרת. כתבה גדולה בה מה זה יעני פתחת את כל העולם שלך ופתאום אתה חתיכת אישיות בויקיפדיה. אני רואה פה את שלומציון קינן, אני דןוגרי מודאגת והיא חושבת שאני פסיכית ומה אני בכלל מתערבת. אני מנסה להציל אותה ממקום בו קל מאוד ליפול. אתה דיקטטור חכם וגדול. אתה לקחת מאתנו את המחשבה על העתיד. זה מה שאתה עשית וזה לא מקידוש ההווה בו איזה כיף לי שסוהר לובי יושב לי על התחת כשהסבון נופל ולי יש הזדמנות להראות לכם את הידע שלי בקולנוע הוליוודי מסחרי קלאסי. הו אז הריגוש עם השף והמתכונים, אף אחד כבר לא זוכר לך מה אמרת, זה גם לא משנה. מה חשוב? רק ההווה. אין עתיד. הקיצר היתה כתבה גדולה וזה, ישבתי וקראתי, בדיוק בתקופה שהתחילו לדבר ברצינות על גלעד שליט שיאללה בוא נחזיר אותו..צרם לי שבכתבה כזו אתה לא דיברת בנושא אפילו לא מילה. גלעד שליט שיושב בשבי, במקום הכפי הזה עם הצחוקים, הוא לא בראש שלך. עכשיו אני מכירה אותך לא מאתמול והרשתי לעצמי לפנות אליך, לא בברבריות, וזו שאלה עיתונאית קלאסית ולגיטימית שרק בעולם שהפך ליחסי ציבור לא ישאלו אותך. שאלתי אותך, איך אתה לא מוצא את הרגע לומר מילה על גלעד, על הקושי, על הגעוגים. אתה כולך בעצמך ומצדך שיאנסו אותו כל היום בתחת, יהיה כיף. אני שאלתי קטנה ועדינה. אתה יצאת עליי בצרחות מטורפות שאתה בקשר עם ההורים שלו כל הזמן. אין לי מושג מה זו התשובה הזו, מה הכמשמעות שלה, אתה עושה אתם משא ומתן בשם ליברמן? מה קשר עם ההורים שלו ומה התחרפנת בעצבים? דקה אחרי זה כבר מחקת את הקיום שלי מהפייסבוק שלך. אופס. אני מאוד מודאגת ממה שקורה כאן ואם הגענו לכאלו שיטות, אבוי לנו ולי נראה שמלבד לשבת ולראות איך זה קורה, אני צריכה ממש להזהר עם לדבר. רק לקוות שעוד אנשים יצליחו לפתוח קצת עיניים. אני עבדתי מלא משמרות לילה בבית מלון עם חברה אריתראים, איזה טבחים? מנקים שטחים, עושים ספונג'ה, עובדים קשה כל הלילה פיזית אבל אין שומר שאולי גם יצ'פר אותם בתחת על הדרך. הם שניהם היו אנשים טובים ונעימים שנחמד לעבוד אתם, לא הרגשתי את אותה הצמרמורת שאתה עושה לי. אחד מהם בחור נשמה זהב מקסים, חרוץ ונחמד, באמת בחור מקסים ואני לא בפוליטיקלי קורקט פה. עבדתי עם מלא ערבים ואחד הבחורים שהכי לא יכולתי לסבול אתו זה אחד ראני שזה בכלל לא מעניין אותי אם הוא ערבי או פולני, פשוט טיפוס חרא. אבל זה הוא, לא הערבים, זה הדפקה האנושית שתוקפת בכל פינה, בלי שום אבחנה. אבל הבחור שאני מדברת עליו שזכרתי את השם שלו מעולה, אחרי כמה פעמים כי הוא קצת מוזר ומסובך, עכשיו אני כבר לא זוכרת בחיי. לא דיברתי אתו על מתכונים, סיפר לי קצת על המדינה ממנה הוא ברח. אשתו עיתונאית שנכנסה לכלא בגלל דברים שהיא העיזה לכתוב ולומר. בקרוב אצלי?: הוא מפרנס אישה וילד והוא בחור טוב שאחרי כל לילה שהוא מנקה את כל המלון הוא עוד לא לעבוד אחרי הצהריים. לא יודעת, סתם סיפור על אחלה בנאדם שנמצא בסכנה בשם היהדות. חרא של הכנסת אורחים, יש לנו משהו בכל זאת אולי ללמוד מהערבים? איך הזיונים? אתה יודע מי אני, אין לי צורך להתפרסם על הגב שלך, אני לא בענייני הסלביות ולא בא לי לספר לך אצל איזה אני התארחתי בחיי. מה? שוויצר.

  • rafram  On יוני 16, 2012 at 7:36 am

    היי
    מצטער, אבל לא זוכר את מה שאת כותבת.
    לא התראיינתי לאף עיתון על מה שקרה. למרות מה שאת כותבת, אני סירבתי להפוך לקרקס סביב מה שקרה למרות הלחצים של העיתונים.
    אני כן זוכר במעורפל מישהי שתקפה אותי בפייסבוק על סיפור גלעד שליט. לא הבנתי אז ולא מבין היום את הקשר אלי.
    ולא, אני לא רוצה להכנס למורכבות הנפשית של מה שנדרש ממני בכלא. בטח לא בפורמט האנונימי הזה. אני לא מאחל לך גם דקה בצינוק של לוב.
    יהיה ספר בקרוב. אם תרצי, תקראי אותו

    תצליחי במה שאת עושה

    • E  On אוגוסט 20, 2012 at 9:17 am

      ברור שלא. אתה זוכר רק את עצמך. את הספר שלך? לא אקנה ולא אקרא.
      אבל אתה מוזמן לקנות ולקרוא את שלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s