מני את השקדים

מְנִי אֶת הַשְּׁקֵדִים,
מְנִי גַּם אֶת הַמַּר אֲשֶׁר שָׁמַר עַל עֵרוּתֵךְ,
מְנִי גַּם אוֹתִי:
אֲנִי תָּר אַחַר עֵינֵךְ, אֲשֶׁר פָּקַחְתְּ, וְאִיש לֹא הָיָה
                                                                        לְהַבִּיט בָּךְ,
מָתַחְתִּי אוֹתוֹ חוּט מִסְתּוֹרִי,
שֶׁעָלָיו גָּלַשׁ הַטַּל, שֶׁבּוֹ הִרְהַרְתְּ,
גָּלַשׁ אֶל הַכַּדִּים,
שָׁם שׁוֹמֶרֶת עֲלֵיהֶם אִמְרָה, שֶׁמָּצְאָה דֶּרֶך אֶל לֵב שֶׁל שׁוּם-אָדָם.
 
רַק שָׁם נִכְנָסְתְּ כּלֻּךְ אֶל תּוֹך הַשֵּׁם, שֶׁהוּא שֶׁלָּךְ,
פָּסַעְתְּ בְּטוּחוֹת אֶל עַצְמֵךְ
וְהַפַּעֲמוֹנִים הָלְמוּ חָפְשִׁית בַּחֲדַר-הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁל שְׁתִיקָתֵךְ,
 
וּבָא הַדָּבָר הַנִּקְשָׁב אֵלַיִךְ,
וְהַדָּבָר הַמֵּת כָּרַך סְבִיבֵךְ אֶת זְרוֹעוֹ,
וַהֲלַכְתֶּם מְשֻׁלָּשִׁים מִבַּעַד לָעֶרֶב.
 
עֲשִי אוֹתִי מַר,
מְנִי אוֹתִי אֶל הַשְּׁקֵדִים.

 

פול צלאן (מגרמנית: מנפרד וינקלר)

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  ביום דצמבר 18, 2009 בשעה 1:14 pm

    אני מכיר את השיר היטב. ברם, בתרגומו של שמעון זנדבנק שנדפס כמה פעמים,
    שיר שמדבר אליי ישר לתוך הזכרון
    כתבתי על זה כאן:
    http://www.notes.co.il/shoey/61210.asp

  • בא בטוב  ביום דצמבר 19, 2009 בשעה 4:22 am

    ותגיד,
    יש משהו – שיר, סיפור קצר שנדפס במגזין שהופץ בשנת 1951, באלבמה בחמישים עותקים – מהם שרדו ארבעה, ספר, פיוט –

    משהו, ריבונו של עולם,
    משהו אחד, קטן
    שאתה לא מכיר?

    (רק בטוב)
    חג שמח

  • בא בטוב  ביום דצמבר 19, 2009 בשעה 4:34 am

    זו רק הקנאה הירוקה בבור הסוד לשועי
    לא יותר
    היטב קראתי את פוסטך המרופרר, שועי, ואת סבך השיחה שאחריו ומה אומר,
    באמת בור סוד. אך לא סתם בור בו נקברים דברים מבלי לצאת, אלא לב רחב וחי.

    רק טוב

  • שועי  ביום דצמבר 19, 2009 בשעה 7:05 pm

    ציפיתי לתגובה של רפרם ומצאתי את תגובתך…

    למען הסדר הטוב, לא שידוע לי האם הוא קיים,
    ישנם דברים רבים מאוד שאיני יודע, ושלצערי כמעט אין לי אליהם נגיעה, וככל שאני קורא יותר אני דווקא חש תסכול עמוק משפע הדברים מהם לא אהנה לעולם.ובכלל, אני מעדיף להיות כזרזיף המתגבר, ולחלום בעיניים פקוחות.

    כללו של דבר, לא צריך לעשות ממני עניין גדול בכלל.

    אגב, לפי ספרות סוד אשכנזית מסויימת צורת העולם הוא כאגוז שקליפתו ירקרקת. ירוק אינו צבע הקנאה, אפוא, אלא מקיף את כללות ההויה.
    ועל העולם בקליפת אגוז, העיר גם שייקספיר ב'המלט' מערכה שניה.

    אז אמנם זה אגוז, ולא שקדים
    ובכל זאת, חשבתי שזה יתאים לכאן.

  • רפרם  ביום דצמבר 20, 2009 בשעה 2:17 pm

    שועי, מופלא הדבר ששנינו קראנו למנות שקדים באותו זמן
    לי אף אחת לא נענתה עדיין

  • שועי  ביום דצמבר 22, 2009 בשעה 9:47 pm

    אולי מוטב לעתים לחדול מלמנות את השקדים
    ולהכין מהם רוזטה במקום,
    עם רוזטה מתוקה, גם היפה כרוזה בלאנקה עוד בוא-תבוא.
    (-:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s