נינט טייב

קרה וראיתי אתמול טלוויזיה. מכל הערוצים ניבטה התמונה של נינט טייב, מסבירה באריכות שלמרות שמה והמקום ממנו באה, היא מסוגלת לעשות מוזיקה "עליונה", מערבית.
אני לא יודע מה המוצא של נינט. אני מניח שהוא תוניסאי, או מעורב עם תוניסאי. לפי שם המשפחה. אני מנסה לקחת את דב אלפון וקורין אלאל, שניהם ידועים ממוצא תוניסאי ידועים שנחתו מהר מאד בלב הממסד התל אביבי ולא נזרקו בקרית גת, ולהבין את ההבדלים.
אלפון הגיע מסוסה. לאביו הייתה את חנות הספרים החשובה ביותר באזור. אלאל מגיעה ממשפחה מכובדת מהבירה טוניס. למשפחתה היה את מפעל השוקולד החשוב בתוניסיה. שוקולד אלאל.
יכול להיות שהשמות הפרטיים שלהם, דב וקורין, בשונה מנינט, עזרו להם יותר והם לא היו צריכים להתמודד עם שאלות מטומטמות כמו "מה אתם עושים כאן, בחלקת האלוהים שלנו".

מגוחך ככל שזה ישמע. אך מי שמשפחתו עלתה מכפר אנאלפביתי במזרח אוקראינה, גם אם גדל בקרית גת, יתקבל בזרועות פתוחות כשיתחיל לעסוק במוזיקה "מערבית". וכי מהו מערב ומהו מזרח. אם אני ז'ק דרידה ואני יהודי מאלג'יר, ואני כותב, חי ומת בפאריז, אז אני נמצא "במקום הנכון"?
 
האם העובדה שמשפחתה של נינט "נזרקה" בקרית גת. מונעת ממנה לחזור מבחינה תרבותית לשורשים שלה, יהיו אשר יהיו? והרי השורשים שלה, כמו לרוב שוכני הים התיכון, הם אוניברסאליים ושואבים השראה מכל האזור. החל במוזיקת הראי, דרך מוזיקה תוניסאית ומרוקאית, איטלקית וצרפתית.
 
יצאה נינט מהגטו התרבותי בקרית גת. זה שמנציח מיקום מסוים בחברה הישראלית, הגיעה לתל אביב, המקום שמלבד הבעייתיות של התרבות המונוליטית שבו, מאפשר פתיחה ויותר מכך, מאפשר לחזור לתרבות אישית ומנוסחת יותר, וכבר היא נהדפת על ידי האנשים שמפחדים מהשם שלה ומהמקום שממנו באה ("שים בדיסק איזה נינט טייב").
 
שדרות, אגב, הצליחה במאבק קשה להתקבע בתודעה הישראלית כמקום "בסדר". משם יכולה להגיע כל תרבות ולא צריך לחסום אותה. קובי אוז, תוניסאי נוסף, יצא לכל מיני כיוונים. חזר ושילב מסורות מסבא שלו עם מסורות מערביות. בדומה לסצנה הנוכחית בעיר טוניס.
 
אז אתמול ישבתי וראיתי טלוויזיה. ונינט, שבקושי הכרתי אותה עד היום, רק שמעתי עליה המון, יושבת ועונה לכל השאלות הטיפשיות ההגמוניות שלא מבינים איך יש לה את ה"אומץ" להתעסק בחומרים הגבוהים שלהם.
 
מקרית גת יצאה כבר בשורה של אמנות ויזואלית. עדי נס ואורי צייג היו החלוצים. אחלה שמות יש להם אגב. נינט צריכה להתגבר על שמה והמקום ממנו באה כדי לחזור חזרה ליכולת לדבר כמו הוריה.
 
ואף מילה על האלבום החדש שלה.  

 

קצת צבע

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוסי דר  On נובמבר 16, 2009 at 6:15 pm

    פעם ראיתי בטלוויזיה מישהו אומר שנינט טייב מוצאה מטייבה.

  • קיקה  On נובמבר 16, 2009 at 6:19 pm

    איזו מדינה מלחמתית.
    גם מי ששירת, גם מי שלא
    כולם בסוף מוצאים עצמם מול כיתת יורים
    על מי הם ומה הם ומאיפה הם ומאיזו עדה הם
    כשכל מה שאמנות שואפת אליו זה להתקלף מכל אלה

    כשיש כל כך הרבה אנשים ומסגרות שצריך לדפוק להן חשבון, לא פלא שהרוב נשמע שטוח ומפוחד מלהרגיז

    איי.

  • אסתי  On נובמבר 16, 2009 at 6:54 pm

    בדיוק קראתי בשאט נפש נורא את תגובות הטוקבקיסטים למסיבת העיתונאים עם נינט.
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000513789&fid=3317

    וחשבתי לעצמי עד כמה כל הכתבה הזו מתנשאת ודוחה ומיותרת, ואז הגעתי לפוסט שלך.

    תודה.

    (ואני מעולם לא הייתי מחסידי תופעת נינט. תופעה שכל כולה בילד-אפ נתעב של תקשורת צהובה ונמוכה)

  • לי  On נובמבר 16, 2009 at 6:55 pm

    לא ראיתי את התוכנית, אבל לדעתי אתה מפספס כאן ובגדול. התפנית של נינט היא לא ממוזיקה מזרחת עממית לגבוהה ומערבית, אלא מפופ המוני למוזיקת רוק מורכבת יותר – שתיהן תוצר מערבי מובהק. אבל הראשון מבטיח את אהדת הקהל המיידית, דרך שאותה נינט סימנה כיוצאת כוכב נולד, והשני נחשב לז'אנר מודר, לפחות מערוצי הרדיו הפופלריים, וליודעי ח"ן. יעני נסיוני יותר. כך שלמוצא של נינט בקרית גת או בתוניס קשר מודבק ולא טבעי לסוגייה הזאת. סורי, לא הפעם.

  • דפנה לוי  On נובמבר 16, 2009 at 7:17 pm

    כבת למשפחה של יקים האם היית מצפה ממני שאשיר יודל?
    סבתא שלי, אגב, הייתה זמרת אופרה, אבל את רוב מה שהיא שרה לא השמיעו כאן, משום שגם הצורר חיבב את אותה מוזיקה.

  • שועי  On נובמבר 16, 2009 at 7:56 pm

    נאלץ לדאבוני להיות בין החולקים, רבים וטובים מבני התפוצות המזרח ים תיכונית והצפון אפריקאיות
    תופסים היום את השורה הראשונה של האינדי-רוק ושל המיין-סטרים המערבי הישראלי והתל אביבי:
    ברי סחרוף, אהוד בנאי, אביתר בנאי (הייתי בהופעה נפלאה שלו בצוותא ביום חמישי האחרון),כנסיית השכל, אלג'יר, אביב ג'דג, גבריאל בלחסן, שלום גד, ואפילו: מירי מסיקה ודודו טסה.
    מניתי כמה שמות, יש עוד (רובם ככולם הכניסו אמנם נגיעות מזרחיות למוסיקת הרוק שלהם).
    אבל אף אחד מהם לא ממש יוצר מוסיקה אנדלוסית חדשה.
    גם "ים של דמעות" השיר שפרסם את טייב, ביצוע כיסוי של זהר ארגוב, היה עשוי להיות בה-במידה בלדה סטנדרטית של הסקורפיונס הגרמניים או של מטליקה האמריקנים.
    אין לי כלים להעריך את אלבומיה של נינט כי לא שמעתי אותם עדיין.
    ברור לי שנינט מייצגת קו שונה של מוסיקה מאשר עמיר בניון (שאני אגב, אוהב מאוד את אלבומיו, במיוחד את "שלכת" ו-"הכל עד לכאן" שהן יצירות יפהפיות) או מאשר יאיר דלאל ("עלעול", "דרך הבשמים","זמן א-סלאם"). אבל לא ברור לי עד תום, מה ראוי לביקורת בכך?

  • שלומי  On נובמבר 16, 2009 at 8:50 pm

    די!!!!

    תנו לחיות תנו ליצור מה חשוב
    מה שמי ושם משפחתי!!!

  • עידן  On נובמבר 16, 2009 at 9:30 pm

    למה "אף מילה על האלבום החדש שלה"?

    אולי כי הוא מביך? אולי כי נינט טייב כיוצרת, כאינדיבידואל ולא כקולב שתולים עליו ארגומנטים סוציו-אתניים – היא בעצם תופעה די עגומה?

    מוזיקה שטוחה. מלים שטוחות. לא מעניינת. לא מעניינת בכלל.

    אני תמה אם לא שמת לב לזה, או שאולי חששת להודות בכך בגלוי (אני מעדיף לא לחשוב שאתה ממש מחזיק ממנה כיוצרת), כי זה קצת היה מסיט את העניין מהתזה שלך.

    והתזה נכונה, אני לא חולק עליה. ההתנשאות של המרכז על הפריפריה תמיד צבועה בצבעים גזעניים.

    אבל אולי דווקא טקסטים כמו שלך, נגד רצונך, מחזקים חשיבה סטריאוטיפית? כי הנה, גם אתה לא מסוגל להגיד מילה אחת על נינט טייב כיוצרת – מה המוסיקה שלה שווה? – ומשתמש בה כאילוסטרציה לתזה שלך.

    ועד שלא נשפוט כל אדם ואישה לפי ערכם, או לפי חוסר ערכם, בהגינות וביושר, לא נשתחרר מכבלי הסטריאוטיפים והחשיבה העדרית.

    לכן, לדעתי, כל דיון על נינט טייב, חייב להתחיל מהנקודה הראשונה, הכי חשובה: מדובר בתוצר ריק של תעשיית פופ קלוקלת. ושום הדר תוניסאי לא יסתיר או ימחל על זה. איפה היא ואיפה קורין אלאל, מדובר בליגת על מול ליגה ז'.

  • שירה  On נובמבר 17, 2009 at 12:42 am

    אני לא חושבת שרפרם התכוון כאן למזרחיות, והביקורת היא לא על נינט או המוזיקה שלה (לי יש כזו, אבל היא באמת רק מתוך טעם מוזיקלי).
    עובדה שהוא מזכיר כאן את קורין אלאל ואת קובי אוז, שהם בדיוק לא זמרים אנדלוסים.

    יש משהו מתנשא באזכור השם נינט וקרית גת, וההייפ הזה מסביב לאיזה סגנון מוזיקה היא יוצרת מגיע בדיוק משם. שתעשה איזה סוג מוזיקה שהיא רוצה, ואין כאן שום בגידה או התכחשות ל"בית" ממנו הגיעה – קרית גת.

  • שועי  On נובמבר 17, 2009 at 1:27 am

    אומר לך מה הבנתי ואמרי לי אם הבנתי:
    הבנתי כי ביקורתו של רפרם הוא על הליכתהּ של טייב מן ההשפעה הביתית-תוניסאית שהיתה יכולה כביכולף לאפיין את שיריה, וחבירתהּ אל אביב גפן (קודם) ואל רוקפור (כעת) כמבטאים איזה סוג של רוק תל אביבי מוערך.
    לעומתם, קובי אוז, אליבא דרפרם, תמיד שילב באלבומיו המקוריים השפעות של מוסיקה מע'רבית-צפון אפריקאית (למשל ראי) ואילו גם אצל קורין אלאל יש התייחסות יתירה באלבומיה לבית הוריה (זאת תוספת שלי): 'מותק' (שהוא גם מחאה מגדרית וגם ציון מפעל השוקלד של הוריה), 'שפת אימי' האלבום כולו, ולטעמי גם המעיין הנובע בשירה נפלא "מעיין" הינו תערובת של שנסון צרפתי ושל משהו שנובע מאיזה זיכרון רגשי חזק, כזה שמאפיין זכרונות ילדות (אני מאוד אוהב את ארבעת אלבומיה הראשונים של קורין, למעשה ממש גדלתי עליהם).
    איני מאזין לנינט טייב לא בגלל שהשתתפה בכוכב נולד. אלא בגלל ששיריה הקודמים שהושמעו ברדיו לא ממש שבו את ליבי. אני מאוד אוהב את מרינה מקסימיליאן בלומין למרות שהיא מגיעה לכאורה מכוכב נולד (אבל היה ל את המזל להתוודע לאיכויותיה עוד לפני כוכב נולד, במופע ג'ז בלתי נשכח לפני כשש שנים).
    אני מעריך מאוד יוצרים ששומעים בשיריהם סוג של נגונים עתיקים, שמקורם באיזו מורשת יהודית מסויימת: עמיר בניון, אהובה עוזרי, יאיר דלאל, רונה קינן, אוי דיוויז'ן,חוה אלברשטיין למשל, אבל איני מבין מדוע להלין על כך שנינט טייב אינה מעונינת לייצג את מורשתה העשירהּ של יהדות טוניסיה או את ההווי המקומי בקריית גת.
    גם שירי מיימון אינה מייצגת את המקצבים והסולמות המסורתיים של יהדוּת מרוקו (אני מקווה כי איני שוגה) כשם, שלהבדיל (איכותית) לא ברור לי עד כמה שירי יהודית רביץ ואבייתר בנאי, גם בראשית דרכם המקצועית, ייצגו באופן כלשהו את באר שבע ו/או את מוצאם העדתי. רק באלבומו הרביעי והאחרון, צירף אביתר בנאי, ביצוע כיסוי לפיוט מוכר על פי הלחן הפרסי.

  • דב ט.  On נובמבר 17, 2009 at 9:25 am

    למה את נינט שאלו "שאלות מטומטמות" ואת קורין אלאל.

    הסיבה פשוטה – נינט פרצה לתודעה עם שיר מזרחי, ים של דמעות. אם אני זוכר נכון השירים הראשונים שלה היו פופ מיינסטרימי.

    את אביב גדז' למשל, שגם הוא מזרחי מהפריפריה, לא שואלים "למה רוק" כי הוא היה ברוק מתחילת הקריירה. גם לא את אבי בללי נניח (אין לי מושג מאיפה הוא בארץ, אבל שם המשפחה כנראה מזרחי).

    מי שדוחף כאן את העדתיות זה אתה – אולי יחד עם הטוקבקיסטים.

  • רפרם  On נובמבר 17, 2009 at 9:35 am

    אני יודע, עשיתי אולי טעות שכתבתי על נינט בלי להכיר בכלל את המוזיקה שלה.
    אני לא חובב של המוזיקה שלה, לא זו ולא "הקודמת". היא לגמרי מיינסטרים (יהודה לוי, אופרות סבון) והיא לא צריכה עזרה עם יד כדי להגיע למרכז התודעה של ערוץ 2 / גלגלצ.

    ובכוונה לא דברתי על מוזיקה. גם כי יש באמת כר נרחב לשיחה. מהמוזיקה של גדג', בנאי, אלאל וכו'. המון המון חומר מרתק. כולם יצאו מההגדרה המטומטמת של "המזרחיות" שניסתה לחבר את המרוקאי והעיראקי לתוך כור אחד.

    אני מבין שנינט קשורה לפס היצור של כוכב נולד שגם את התכנית הזו לא ראיתי מעולם.

    אך מול כל הדברים האלו. הרצון שלה להיות ג'ף באקלי או ניק דרייק, הוא הרצון שלה. דיברתי על זה עם החבר אלי אתמול. אי אפשר לעבור מהמרכז לשוליים. אפשר רק ההיפך.
    נינט רוצה לזכות לכל העולמות הרי.

    ובכל זאת, ההקשר של הדברים שכתבתי למעלה במהירות היו אלו. הכתב בערוץ 2 העיר בסוף הכתבה על נינט שהוא לא יודע עדיין אם מי מנוסעי הארבע על ארבע יעיזו לשים דיסק שכתוב עליו נינט טייב.
    ברור לי שאותם נוסעים אגב מקשיבים לגלגלצ ונהנים מאוכל מחורבן. גם ברור שהם הקשיבו לפני זה לנינט. אבל היה משהו שזיהיתי גם בנסיונות שלה להצדיק כל מה שהיא עושה וגם בטון של הכתב, שגרם לי לכתוב מה שכתבתי.

    עשיתי קצת גוגל על כוכב נולד. וראיתי שמות כמו מיי פיינגולד ובלומין והבנתי שגם הן רצו את כל העולמות (מיינסטרים מעופש ומוזיקה אלטרנטיבית) והם גם קבלו את כל העולמות, בלי הרבה התנצלויות.

    ומודה אני, לא מכיר וממה ששמעתי, לא אוהב את נינט ואת המוזיקה שלה.

  • ערן  On נובמבר 17, 2009 at 10:42 am

    הבנו, אין לך, לא היה לך, ולעולם לעולם לא יהיה לך, גם אם יכריחו אותך לשמוע אילנית מההתחלה עד הסוף, קשר, שום קשר, כל קשר, עם נינט.
    אינך יודע בדיוק מה זה כוכב נולד – לשם כך נאלצת להסתייע בגוגל.
    ובכלל את הרשימה הזאת כתבת במהירות, לא מתוך איזו התכוונות רבה וכבדת ראש. אה –
    גם בטלוויזיה "קרה וצפית", זה לא קורה לך בדרך כלל, סתם ככה, על הדרך – יוקרתי שכמוך. קיבלנו ורשמנו לפנינו: רק ניק דרייק וג'ף באקלי. לא לא לא נינט טייב.

  • רפרם  On נובמבר 17, 2009 at 10:51 am

    ושועי – אני מסכים איתך בכל מילה: הביקורת שלי לא הייתה על נינט, אלא על איך נתפס ה"שינוי" שלה.

  • שועי  On נובמבר 17, 2009 at 11:42 am

    כאשר קראתי שוב ראיתי כי באמת מתרוצצים למעלה שני מסרים: האחד, על מה שמייצגת נינט או כיצד היתה יכולה לתעל את הפופולריות שלה בכדי לייצג את המוסיקה המע'רבית ו/או את יושבי הפריפריה.
    השני, על דרך התנהלותה של המדיה. בעיניה סיפורה של נינט, הוא לעולם סיפור סינדרלה ישראלית, של מי שבאה מעיירת פיתוח בדרום וכבשה לא רק את ליבם של אנשי הפריפריה, כי אם את ליבה של תעשיית הטלויזיה והמוסיקה, קרי: ערוץ 2 , גלגל"צ, וערוץ 24.
    הנקודה השניה, ראויה כמובן לדיון וביקורת, אבל צריך לזכור כי זוהי דרכם השמרנית ממסדית
    של כלי התקשורת מאז ומעולם, ויש כאן אפילו פטרונות-לשמה שמתוכה המדיה מתבוננת על עצמה כ"ממליכת מלכות" ואולי גם כמפילה אותן.
    כמו כן, נוער רב מן המרכז (לא רובם, לא כולם) לא ביקרו מעולם בקריית גת, וגם לא באופקים, שדירות, נתיבות וכיו"ב. לכן, נינט נתפסת על ידי נוער מסויים (שהם אוהדיה העיקריים, אני חושב) כמי שמייצגת בלאו הכי גיבורת-פריפריה, ובעיניי אחרים- את זו שהגיעה לכאורה "משום מקום". אף על פי שלמקום יש שם
    ויש בו אנשים שאפשר לפגוש, מרחק נסיעה באוטובוס או ברכבת

    ותודה על פוסט מעורר מחשבה.

  • יעל  On נובמבר 18, 2009 at 8:57 am

    המוצא העדתי לא בהכרח קשור למוזיקה אליה אתה מתחבר או למוזיקה עליה גדלת. רמי פורטיס למשל הוא חצי עירקי, וזה לא ממש בא לידי ביטוי ב"פלונטר" שנשמע לנו טבעי ולגמרי "פורטיס".

    חיפוש בגוגל אינו אומר דבר ואי אפשר להסתמך עליו להבעת דעה של ממש. במקרה של מיי, היא רק יצאה מכוכב נולד לפני חודשים ספורים. היא לא קיבלה כלום, היא לא עשתה כלום. רק כמה קאברים במסגרת התוכנית. זו לא דוגמא מתאימה לדיון הזה.
    מרינה פעלה כזמרת ג'אז בשוליים הרבה לפני כוכב נולד, כך ששוב, המקרה שלה שונה מנינט.

    התנצלויות? בעיניי זה לא קשור למוצא של נינט, אלא להתנהלותה התקשורתית. זו חיסלה את האמינות שלה בקרב הקהל וגרמה לחשיפת יתר. כעת היא מרגישה צורך להצטדק כדי להשיב את המאזינים בחזרה, וזה היה קורה בכל קו מוזיקלי שהיא היתה בוחרת בו (גם אם היתה ממשיכה את הקודם).

  • תמר  On נובמבר 22, 2009 at 5:26 pm

    נינט מלכה

  • נעה  On נובמבר 25, 2009 at 7:26 pm

    עידן, האם האזנת לדיסק החדש של נינט?
    או שהסתפקת בלהעביר עליו ביקורת מבלי?

    הדיסק החדש של נינט הוא מוסיקה פורצת דרך.
    אתם (עדיין) עיוורים.

  • נעה  On נובמבר 25, 2009 at 7:30 pm

    ויעל, אותה שאלה כנ"ל.

    וגם רפרם.

    עוד לא הקשבתם לדיסק אבל יש לכם המווון מה להגיד על המוסיקה.

    לזה אני קוראת בורות ורשלנות.

  • ליטל  On דצמבר 7, 2009 at 12:06 am

    נינט טייב נסיכה והיא שרה הכי יפה http://www.sings.co.il/%D7%A0%D7%99%D7%A0%D7%98_%D7%98%D7%99%D7%99%D7%91.html

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s