סבא שלי. שנות החמישים

מלון ברומא. סבא שלי יושב בצד שמאל. עומדים לידו אנשים שאיני מכיר. האיש העומד מימין מחזיק מצלמה, אולי הוא יצלם את הצילום הבא.

לסבא שלי היה את בית הדפוס הראשון בצפון אפריקה. את המכונות הוא הביא מליוורנו. יכול להיות שהפגישה ברומא הייתה קשורה למכונת הדפוס. תמיד רציתי להיכנס לבית דפוס שעדיין סגור בג'רבא ורק לפני שנה הצלחתי. תרמה לכך המוטיבציה שקיבלתי כמה ימים לפני כן, כשביקרתי בעזרת אורי ידידי בבית הדפוס בשונצינו. הדפוס בשונצינו, השוכן בעמק הפו קרוב למילאנו, הוא בית הדפוס העברי הראשון (נוסד במאה ה-15) ומי שעיצב את האותיות לבית הדפוס היה פרנצ'סקו דה בולוניה.
כשהגעתי לג'רבא, ביקשתי ממיכאל, בן הדוד החורג שלי, עזרה בפתיחת בית הדפוס. בשנים מאוחרות יותר, סבו, הרב בוגיד, היה שותף בבית דפוס וברשותו עוד היה המפתח. לאחר שעה של ניסיונות הוא הצליח לפתוח את הדלת הישנה בעזרת מפתח ענק ושמן.
את אביו, דוד שלי, מצאתי באוסף צילומים משנות החמישים של הקהילה היהודית בג'רבא. את הצילומים צילם הצלם של לייף, פרנק שרשל (Frank Scherschel). יש כמעט מאה צילומים במאגר הזה ואני שעוד לא הייתי בתכנון, מזהה פרצופים מוכרים שעתידים להתבגר או ללדת ילדים דומים.
בצילום הזה מופיע דוד שלי. לימים הרב הראשי של תוניסיה, הרב חיים מדאר זצ"ל. כנראה כותב סת"ם.

עוד צילום שמצאתי מראה את בן ציון דעי. המוהל שלי. כתבתי בעבר על בנו, ברכיה. ראו כמה הם דומים. וגם עליו, כשהייתי בלוויה שלו בירושלים.

 

עוד צילום מאותו אוסף, מראה את אבא של יורם. פרץ (פירוסה) יעיש. פירוסה עבד אצל סבא בבית הדפוס, הוא נפטר רק לפני שנה. כשהייתי עם החבר אלי ביום כיפור בג'רבא, לפני שלוש שנים, התפעלנו מהיכולת האקרובטית שלו בישיבה על ספסל בית הכנסת. אני מזהה גם את החמסות שנמצאות עד היום ליד מכונת הדפוס האיטלקית.

 

אני חוזר מהצילומים של שרשל לצילומים משפחתיים יותר. אלו יותר צילומי סטודיו, פחות צילומי חוץ. סבתא שלי הייתה ועודנה אישה לא פשוטה. בצעירותה היה לה שיגעון לניקיון. טיפולים בטוניס הבירה לא הועילו, אך סבא שלי הצליח למתן אותה. כשהחתול של הבית היה נכנס בטעות לשירותים, סבתא שלי התעקשה לרחוץ אותו שבע פעמים לפני שיחזור לציוויליזציה של הבית. אבא שלי מספר שבבית באי היו נעליים מיוחדות לכניסה לשירותים. כל מי שנכנס לשירותים היה חייב לנעול את הנעליים האלו. הן היו דומות לנעליים של עלי בבא, כך אבא שלי. הן היו מחודדות בקצה והתאימו לכל מידת כף רגל. לילה אחד, קצת אחרי שלוש בבוקר, אבא שלי קם לשירותים. הוא ראה ליד השירותים את נעלי הבית של סבא שלי ואת דלת השירותים פתוחה. הוא הבין מיד שסבא שלי חזר לחדר השינה עם נעלי העלי בבא. בפחד נוראי הוא נכנס לחדר השינה של הוריו והחליף בחזרה את הנעליים.
בצילום סבא שלי עומד, כעוסה עומדת לידו סבתא שלי. לידם עומדת דודה שלי, אלמנת רבי חיים ואבא שלי עומד, מתוח.

 

מאותן שנים דליתי את הצילום של הדודים שלי. דאני עומד משמאל, ג'ולי לידו וישראל עומד מימין.

 

מדי פעם אני מקבל דרישת שלום מסבא שלי מחברים שמוצאים את שמו בכל מיני ספרים שהוציא בבית דפוס או שכתב בעצמו. הוא גם עסק בספרים עתיקים שמצא בכל מיני כוכים בטריפולי וגם מצאתי ששיווק סכינים לשחיטה למדינת ניו יורק. מצאתי קבלות לסכינים שהוא קנה מבית חרושת לחרבות ליד מרסיי ומצאתי חליפת מכתבים בין נוכל ניו יורקרי לסבא שלי לאחר שהראשון ברח עם הסכינים בלי לשלם. הרבה מילים כעורות קיימות בשפה העברית הקדומה של סבא שלי והוא השתמש בכולן. אחת מהנה לא נפקדה.

 

בצילומים מאוחרים יותר, סמוך לחתונה של אבא שלי, אני רואה כבר את דודה לבושה בכיסוי ראש השמור לנשואות ואת סבא שלי מסתכל במבט נדיר למצלמה. ברוב הצילומים יש משהו מאד תמים שאפיין אותו גם בחייו. לא בצילום הזה. פה הוא כבר מורגל, דומה למבט שהיה לו בסוף ימיו.

 

בצילום מאותה חתונה, אבא שלי יושב במרכז. על הדלת של הבית כבר כתבו את שמות בני הזוג הטריים. החתן משה והכלה חביבה. אבא ואמא שלי. משמאל לאבא שלי יושב יעקב בשירי ומימינו הבן דוד, יונה. סבא שלי עומד ליד הפושטק עם הסיגריה.

 

בג'רבא יש 18 סוגי תמרים. אחד מהם, מובחר במיוחד, נמצא בביתו של כמוס מזוז המכונה רוז' על שם שיערו האדום. אמו של רוז' היא בת דודה של אבא שלי. בצילום הזה, הרבה יותר מאוחר ובצבע, סבא שלי בוחר תמרים מזן וצבע שאיני מכיר.

 

סבא שלי נפטר ב-1999. בשנותיו האחרונות גרתי איתו ועם סבתא.
 
 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שחר  On אוגוסט 31, 2009 at 5:59 pm

    ואיזה כיף לך שיש לך את התמונות האלה.

  • שועי  On אוגוסט 31, 2009 at 6:07 pm

    סיפרת לי על התמונות
    אבל טוב מראה עיניים
    אפילו שיש לאותן עיניים נטייה להתעצב קמעא
    מחמת מרחקי-זמן שנבדלו מכל מרחק.

  • אריאל  On אוגוסט 31, 2009 at 6:14 pm

    אלו תמונות יפות, ניסיתי לחפש בהן את סבא וסבתא שלי, גם מג'רבה.

  • דודו קושר  On אוגוסט 31, 2009 at 6:45 pm

    רפי,ממש מדהים נהנתי לקרוא ולראות
    מעניין איך הילדים שלנו יעיינו בנו ובמעשינו

  • רפרם  On אוגוסט 31, 2009 at 8:00 pm

    תודה שועי על הדחיפה, למרות שלא יצא לי כמו פרק
    🙂

  • שירה  On אוגוסט 31, 2009 at 8:06 pm

    פוסט יפה רפי.

  • סנפירי  On אוגוסט 31, 2009 at 11:48 pm

    כל מסע של אלף מייל מתחיל בלינק אחד קטן

  • רפרם  On ספטמבר 1, 2009 at 10:34 am

    לגמרי 🙂
    עוד אכתוב משהו ארוך יותר על הקולקשן הזה. אני בעיצומו של מסע זיהוי דרך המשפחה

  • אסתי  On ספטמבר 1, 2009 at 12:55 pm

    ובדיוק כמו ששחר כתבה – פוסט מרתק ושואב.
    מה יש בתום, ובקושי של החיים שמשתקפים מהתמונות, ובפשטות הזאת (שהיא כל כך לא פשוטה), שכל כך שובים לב ונחרתים בנשמה?

  • nora  On ספטמבר 1, 2009 at 2:48 pm

    רפרם שלום

    פראחת יאסר וקת לישפת אתסאוור מתע אלמשפחה מתענא (אנא נורית בנת יונה) נחית לי אלוואחש

    ולחכאיאת עלא נאנתק קתלוני בדחאק,וחלית לי אלוואחש אלג'רבא ולרבי בועז ופרטונה ורבי חיים מאדאר זצ"ל
    מפהמתשי שקון עתאק אלתסאור? וכיפאש נגאדדו נשופו מנום חתא חנאן

    ראבי יעאיישק

  • רפרם  On ספטמבר 1, 2009 at 8:18 pm

    אבא שלי מספר את הסיפור הרבה יותר טוב ממני
    התמונות של לייף נמצאות בקישור למעלה ועוד כארבעים צילומים נמצאים בארכיון שלהם. הכל באינטרנט
    הצילומים של המשפחה מצאתי במגירות שונות ומשונות
    וגם חלק מכתב היד של סבא בועז, כשכתב את הספר על ג'רבא
    הוא כלל בתוכו תמונות

    אני בטוח שיש עוד המון איכשהו ואני גם רוצה לכתוב על שנות הארבעים של סבא. על הסיפור של הנאצים. אז אני מחפש עוד צילומים

    אסתי, לי הצילומים נראים שונה מכולם אני חושב. אני רואה בפנים של סבא דברים אחרים, ארוכים יותר

  • רפרם  On ספטמבר 1, 2009 at 9:31 pm

    בן דוד שלי ליאב (וולד דאני) טוען בתוקף שאבא שלך בצילום דומה מדי לרודן דרום קוריאני

  • חי כמוס מאזוז  On ספטמבר 2, 2009 at 1:40 am

    החזרתי אותי לילדותי איזה יופי של תמונות כל הון בעולם לא שוה לתמונות כאלו

  • מיכאל  On ספטמבר 23, 2009 at 7:24 pm

    ותודה על הקישור לצילומים של LIFE ובמיוחד לתצלום הזה:

  • גבריאל נעמן  On ינואר 11, 2011 at 3:58 pm

    רפרם שלום
    סבא שלי רחמים חדד, הוא האח של סבא שלך.
    שמעתי הרבה על הסבא שלך וגם קראתי ספרים שלום.
    כאשר אני מביט על התמנות של סבא שלך, אני רואה לנגד עיני את סבא שלי. הם מאוד מאוד דומים.
    לפני כשנה וחצי הייתי בטוניסיה וטסתי במטוס ביחד עם הדודה שלך פורטונה.

  • ורד  On ינואר 13, 2011 at 10:58 am

    אז רפרם, מתברר שאנחנו קרובי משפחה. אמא שלי, חנה מדר, גם היא בת הדוד של הרב חיים מדר. לאבא שלה קראו רפאל מדר ולאמא שלה ג'ינה מדר. לפני כשבועיים ערכו הלוויה מחודשת לסבא של אמא שלי כמוס מדר בברכיה. העלו את עצמותיו מג'רבה.
    מכיר?
    יום טוב,
    ורד

  • yossi tebeka  On דצמבר 18, 2011 at 3:10 am

    Rafram Shalom I was very excited to see you at the Israeli cannel in Canada ,When I saw your last name hadad I thought that you are probably from our family , then you said that you are from Jerba and finnaly you mantioned the printing house that your family has there (the first printing house in Jerba) I knew that you are from our family The side of my mother is last name Zabban which is zezaey bnei aharon hacohen and the granfather last name is Hadad , it will be very nice to share the family tree so I can add this part of the branch to my exisiting family tree I also have some old printing which I got from my uncle ,let me know how can I contact you , thanks ,Yossi

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s