אישה בלי בגדים

ביום שישי האחרון, בשעה 15:58, הייתי על קו 25 מתחנה מרכזית בירושלים לכיוון שוק מחנה יהודה. הייתי בדרך מתל אביב לפגישה עם אישה יפה במחנה יהודה. ביקשתי בטלפון מעזורה שישמרו קובה לאישה ואני כבר אטעם את מה שנשאר, אם נשאר. מסלול הנסיעה הוא קצר מאד, על רחוב יפו.
ליד בניין הטלוויזיה, ראיתי אותה יושבת על חומת אבן נמוכה. אישה עם חזות חרדית, שביס צמוד לראש מגולח ונעלי לכה שחורות. בהתחלה חשבתי שאני הוזה, אך היא ישבה שם ערומה לגמרי, רק עם אותו שביס ואותן נעליים, מחזיקה בידה עגלת שוק. היא נראתה כבת חמישים והשדיים הלבנים שלה היו יפים ועומדים. לגופה היה חיתול שרימז כי אולי יצאה ממקום טיפולי.
הסתכלתי על שאר היושבים באוטובוס והצלחתי לראות בזוית העין, אדם חרדי מכסה לבנו את עיניו בעודו בוהה בה.
התמונה שלה, מחזיקה את עגלת הקניות, נעוצה אצלי חזק מאתמול. למה בכלל חשבתי שחזותה חרדית? זה מוזר, אולי זו הייתה הישיבה הצנועה שלה. מורגלות הן, החרדיות, לשבת כשרגליהן משוכות אחורה, צמודות.
בצילום סטילס מהיר אין הרי חשיבות לפרטים כמו במבט של העין. העין שלי, בהיותה בירושלים, זיהתה את אותה אישה לפי צורת הישיבה, איששה את זהותה הקבוצתית לפי השביס והנעליים ורק אז נפניתי להסתכל בחזה החשוף.
זה מעניין, אבל בתיאוריות ראשוניות של צילום, אוהבים להזכיר שהעין היא העדשה האופטימאלית, מפני שהיא עובדת ביחד עם המוח שנותן לה את הוראות המיקוד ועומק השדה.
אני אכלתי חומוס קטן והיא אכלה את הקובה. רציתי לספר לה מה בדיוק ראיתי, אבל לא הצלחתי להשתחרר מהעיניים שלה.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On אוגוסט 15, 2009 at 11:59 pm

    לכאורה חיזיון סוריאליסטי באיבו של יום אבל לאמיתו של דבר מראית עין ריאליסטית ועצובה מאוד מאוד

    עדיין שבים לעפר
    אבל בתווך, אנו נלקחים מבית החולים ואליו אנו שבים
    עתים פעמים יחידות, עתים רצוא ושוב

    שבוע טוב

  • עידית פארן  On אוגוסט 16, 2009 at 7:03 am

    כמה מעט כתבת (כאילו, במספרים) על כל כך הרבה, כל כך טעון

  • עידו לם  On אוגוסט 16, 2009 at 5:31 pm

    די להשתמטות ולניוון .

  • שועי  On אוגוסט 17, 2009 at 12:22 pm

    דומני כי רעיך למצעד האיוולת יחדלו כבר מצעוד
    בשעה שאתה תמשיך לנדוד סחור-סחור בכתף בולטת ולשון משורבבת, ותחפש לך אויבים דמיוניים, שאינם אלא בבואות של פניך

  • רפרם  On אוגוסט 17, 2009 at 1:39 pm

    שועי, אני נוהג להניח לאדם המוזר הזה. צבא הרי לצערי הרב כן עשיתי.
    הוא מדי פעם כותב שאני מנוון או לא מוסרי בכך שאכן לא עשיתי.
    לצערי קיבלתי החלטה לא למחוק תגובות, אז אני נוהג פשוט לא להתייחס.
    די לו בכך שהוא רואה עצמו במראה בכל יום.

    ולעניין מה שכתבתי על שישי האחרון. לפעמים יש עצבות באישה ללא בגדים עם חיתול. כן. אבל אצלה הרגשתי שמחה שהצליחה לברוח ולעשות בדיוק את מה שהיא רוצה. יש עצבות, אך יש גם הפוגות בתוך העצבות.

  • שועי  On אוגוסט 17, 2009 at 2:26 pm

    לא חשבתי על ההיבט המשמח
    ואף לא על ההפוגות
    יש בכך טעם רב, באם מתבוננים כביכול
    מתוך עיני הכרתה ומתוך הזדהות עם מעשיהּ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s