מיץ פיסטוק

אני לא יודע באלו איזורים בעולם נוהגים לשתות את המיץ הנהדר הזה, אך ראיתי אותו פעם אחת בספאקס, קרוב לחומות, ומאז לא שכחתי את הטעם שלו.
אפשר לקנות בכל חנות בתוניס סירופ פיסטוק, הוא נמצא במדף בדיוק ליד הסירופ שקדים. אבל הטעם שלו ממש לא טוב. הוא מלא בחומרים משמרים ובצבעי מאכל של ירוק זרחני. מזעזע. בימים האחרונים עשיתי קצת ניסויים ויצא לי מיץ נהדר. המון עבודה, אבל לגמרי שווה את זה.

קצת על פיסטוק. קשה היום להשיג זנים טובים של פיסטוק. בשוק היה אפשר למצוא את הזן האמריקאי הגדול ואת האיראני, הקטן יותר.
מאז שמנהל המכס האידיוט "עלה" על העובדה כי שקי הפיסטוק המגיעים מתורכיה הם בעצם מאיראן הוא החליט להעלות את המס על אותם פיסטוקים כדי "להעניש" את האיראנים. נכון, כלכלת איראן אמנם נפגעה אנושות מכך שהיצוא העקיף שלהם לישראל נגרע בעשרים קילו, אך הנפגעים העיקריים היו כמובן אנחנו.
הפיסטוק הכי טוב בעולם, כך אומרים, מגיע מגאזיינטפ (אנטפ, משפחת ענתבי באה משם), עיר תורכית שנמצאת בגבול סוריה, קרוב לחלאב. משם הפיסטוק החלאבי המפורסם. הוא שטוח וצר ויש לו טעם מעולה. עוד פיסטוקים מעולים אפשר למצוא בסיציליה (וייזכר לטובה הממרח הנהדר שעושים שם) וגם בנווה המדבר גפסא שבתוניסיה, קרוב לגבול של אלג'יר. אלו הפיסטוקים שבהם אני השתמשתי היום.

מהיום בערב המיץ יוגש ב"אוגנדה" בירושלים (בנוסף למיץ השקדים שלי). ליד הפיסטוק יגישו זיתים בעריסה וכמון.

מה צריך:
כוס וחצי פיסטוק מקולף
קילו סוכר
ליטר מים

מה לעשות:
כדי לקלף את הפיסטוק גם מהקליפה הסגלגלה הדקה צריך להרתיח מים בסיר, לאחר הרתיחה לזרוק את הפיסטוקים לסיר לדקה בערך ואז להעביר את הפיסטוקים למגבת מטבח ולחבוט בה. הקליפות הסגולות יפלו וישארו רק הגרעינים הירוקים הנהדרים.
בדומה למיץ שקדים, טוחנים את הפיסטוקים עם קצת מים ומסננים עם בד או רשת צפופה לתוך קערה. עם שאריות הפיסטוק חוזרים על אותה פעולה עם עוד קצת מים. את הנוזל הירוק מחממים בסיר עם הסוכר, עד שהסוכר נמס ונוצר מרקם של סירופ. אפשר כמובן לשתות את המיץ ואפשר להשתמש בסירופ למטרות אחרות (הוא ממכר בכפית).

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  ביום יולי 23, 2009 בשעה 8:28 pm

    וואי וואי, אני רוצה כזה עכשיו! עם קרח בכוס
    נראה נהדר ומסקרן בטירוף
    ואין לי כוח לנסוע לירושלים בשביל זה או להכין לבד…
    פוסט משובב לב, והצבעים, נהדר

  • עידן  ביום יולי 23, 2009 בשעה 9:07 pm

    עם מי צריך לשכב כדי לקבל כוס כזאת?

  • קומאר  ביום יולי 23, 2009 בשעה 11:33 pm

    והסיפור עם מנהל המכס, אמיתי?
    יש דברים שאפילו בשביל "חלם" שלנו נראים מוזרים מדי… יש לך קישור לנושא?

  • רפרם  ביום יולי 24, 2009 בשעה 1:07 am

    הופיע לפני כמה שבועות בכל העיתונים.
    http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3690724,00.html

  • יעל  ביום יולי 24, 2009 בשעה 2:24 am

    וואו, זה נראה מעולה. אין איזה דוכן לתושבי השרון, במקרה?…

  • טליה  ביום יולי 24, 2009 בשעה 11:52 am

    רפרם, איזה כיף לפתוח את האתר ולמצוא שלוש פוסטים שלך בשבוע! איזה כיף לעקוב אחרי הסיפורי המסעות הגדולים שלך, והתמונות הקטנות והצבעוניות

  • שועי  ביום יולי 24, 2009 בשעה 12:41 pm

    האם עשיו מכר את בכורתו דווקא בעד עסיס הפיסטוק, הירוק ירוק הלזה?

  • אחד שטעם  ביום יולי 26, 2009 בשעה 12:43 am

    המיץ בנזונה
    אם כי מוזר חושרמוטה
    אבל בן-בן זונה
    כל כך בן זונה, שהוא מתבייש ללכת ברחוב מרוב שצועקים לו "אמא שלך זונה"

  • רפרם  ביום יולי 26, 2009 בשעה 7:36 pm

    כן, הוא קצת מוזר
    איזה רוסי זקן אמר שזה מזכיר לו חלב סוסים תוסס שהוא שתה בקזחסטן. אבל מילא

    שכחתי להוסיף שהוא גם עם תכונות אפרוזידיות.

    אורי הגיש את המיץ עם זיתים או שהם מחפפים שם?

  • אחד שטעם  ביום יולי 27, 2009 בשעה 12:37 am

    האמת שלקחתי מהמקרר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s