מיץ פיסטוק

אני לא יודע באלו איזורים בעולם נוהגים לשתות את המיץ הנהדר הזה, אך ראיתי אותו פעם אחת בספאקס, קרוב לחומות, ומאז לא שכחתי את הטעם שלו.
אפשר לקנות בכל חנות בתוניס סירופ פיסטוק, הוא נמצא במדף בדיוק ליד הסירופ שקדים. אבל הטעם שלו ממש לא טוב. הוא מלא בחומרים משמרים ובצבעי מאכל של ירוק זרחני. מזעזע. את הטובים והאיכותיים הרבה יותר אפשר למצוא בפטיסריז הגדולים של ספאקס. בימים האחרונים עשיתי קצת ניסויים ויצא לי מיץ נהדר. המון עבודה, אבל לגמרי שווה את זה.

קצת על פיסטוק. קשה היום להשיג זנים טובים של פיסטוק. בשוק היה אפשר למצוא את הזן האמריקאי הגדול ואת האיראני, הקטן יותר.
מאז שמנהל המכס האידיוט "עלה" על העובדה כי שקי הפיסטוק המגיעים מתורכיה הם בעצם מאיראן הוא החליט להעלות את המס על אותם פיסטוקים כדי "להעניש" את האיראנים. נכון, כלכלת איראן אמנם נפגעה אנושות מכך שהיצוא העקיף שלהם לישראל נגרע בעשרים קילו, אך הנפגעים העיקריים היו כמובן אנחנו.
הפיסטוק הכי טוב בעולם, כך אומרים, מגיע מגאזיינטפ (אנטפ, משפחת ענתבי באה משם), עיר תורכית שנמצאת בגבול סוריה, קרוב לחלאב. משם הפיסטוק החלאבי המפורסם. הוא שטוח וצר ויש לו טעם מעולה. עוד פיסטוקים מעולים אפשר למצוא בברונטה שבסיציליה (וייזכר לטובה הממרח הנהדר שעושים שם) וגם בנווה המדבר גפסה שבתוניסיה, קרוב לגבול של אלג'יר. אלו הפיסטוקים שבהם אני השתמשתי היום.

מהיום בערב המיץ יוגש ב"אוגנדה" בירושלים (בנוסף למיץ השקדים שלי). ליד הפיסטוק יגישו זיתים באריסה וכמון.

מה צריך:
כוס וחצי פיסטוק מקולף
קילו סוכר
ליטר מים

מה לעשות:
כדי לקלף את הפיסטוק גם מהקליפה הסגלגלה הדקה צריך להרתיח מים בסיר, לאחר הרתיחה לזרוק את הפיסטוקים לסיר לדקה בערך ואז להעביר את הפיסטוקים למגבת מטבח ולחבוט בה. הקליפות הסגולות יפלו וישארו רק הגרעינים הירוקים הנהדרים.
בדומה למיץ שקדים, טוחנים את הפיסטוקים עם קצת מים ומסננים עם בד או רשת צפופה לתוך קערה. עם שאריות הפיסטוק חוזרים על אותה פעולה עם עוד קצת מים. את הנוזל הירוק מחממים בסיר עם הסוכר, עד שהסוכר נמס ונוצר מרקם של סירופ. אפשר כמובן לשתות את המיץ ואפשר להשתמש בסירופ למטרות אחרות (הוא ממכר בכפית).