המלך קינג גורג מול המלך גורג

המרחק בין ירושלים לתל אביב הוא אולי שישים קילומטר במרחב הפיזי אך במרחב התודעתי הוא שש מאות קילומטר. אולי אלו השיירות הנצורות, אולי התגברות התשליל, תל אביב שנבנתה כמראה הפוכה לירושלים, על המציאות של המרחב.
נסעתי לפני כמה ימים ברכבת מתל אביב לירושלים. בין הרים ובין גבעות והרגשתי שדווקא הרכבת המזדחלת והאיטית מגדירה את המרחק טוב יותר. מין נסיעה ביערות טבעיים. לפעמים אתה בוהה בגזע זה או אחר. מסתכל בראשיתו כפי שאתה מסתכל על רגליה של בחורה וחש מסוחרר, מהעץ. זוהי נסיעה שלוקחת אותך הרחק הרחק מתל אביב ומקרבת אותך לעולם אחר, למימד אחר.

אני חי בירושלים. ירושלים קשה לי. היא מפורקת לחלוטין, קבוצות שלא קשורות אחת לשנייה מסתובבות בתוכה, לפעמים עוינות אחת את השנייה, לפעמים אוהבות. הנסיעות בתוך העיר ארוכות ומתישות. נסיעה בתוך דרום העיר באוטובוסים סופה להיגמר לאחר שעה וחצי. נסיעה לתל אביב מדרום העיר נגמרת לאחר ארבעים דקות.
ואני מנסה להבין כשאני בתל אביב למה ירושלים וכשאני בירושלים למה תל אביב. אני יושב הרבה באוטובוסים בגלל חוסר יכולת מוטורית ורואה מהיכן ולאן אנשים הולכים. עבורי תל אביב היא הציבורי התמידי. אנשים עולים בפינת בן גוריון ויורדים בפינת ברנר. מהציבורי לציבורי. עולים בדרך יפו וממשיכים דרומה לסלמה. עדיין בציבורי. ובירושלים האוטובוסים לוקחים נוסעים מהמרכז, מ"המלך קינג גורג" או מיפו, לפרטי. או מהפרטי למרכז. המרכז בירושלים הוא סהרורי ומבליח רק לעתים רחוקות.

אני הולך ביום שישי למחנה יהודה. זהו יום קשה לשוק בגלל ההתפשטות של התיירים מתל אביב ואוקלהומה. אך אני זקוק לגבינת רוקפור ואני הולך לבאשר. באשר נותן לכמה אנשים לטעום כמה גבינות אנגליות ואז מגיע תורי. אני מבקש רוקפור ורואה לידי את חיים גורי, מרים את עקביו ומנסה להשתוות לדלפק הגבוה. באשר חותך שלוש גבינות שונות כדי שאטעם ונותן לשכניי לטעום גם כדי לעזור לי בפסק הדין. את הראשונה שאהבתי גורי לא אהב. הוא טען שהיא אינה מספיק צרפתיה. משריק את ה'ת'. רואה אני אצלו שהוא מתכוון לבחורה צרפתיה שהכיר ואני בוחר את זו שלא מספיק צרפתיה. הוא יוצא החוצה, נבלע בשוק ואני אחריו, מנסה להימלט מכמויות הענק של האנשים.

אני עולה לאוטובוס, מתיישב קרוב לנהג ושומע אותו מצר על כך שהולכים לסגור את שדרות הרצל רק עבור האפיפיור. יסגרו בשבילו, אבל בשבילי לא סוגרים. האישה שיושבת לידו פורשת את אצבעותיה ככרבולת מעל לראשה ואומרת זה בטח בגלל הכובע הגדול הזה שלו. שיהיה לו מקום. והוא עונה, איזה כובע גדול איזה. ראיתי אתמול בטלוויזיה, הוא בא עם כיפה קטנה.

ובאוטובוסים בתל אביב אני רואה בעיקר תיכוניסטיות עם תיקים נוסעים לתחנה המרכזית וממנה. עובדים זרים נוסעים לתחנה המרכזית וממנה וחיילים, נוסעים לתחנה המרכזית וממנה. ממנה, זה למרכז הגדול הזה שנקרא תל אביב. המרכז שנמצא בכל מקום. הנסיעה לפרטי היא הנסיעה מחוץ לתל אביב. כך אני מרגיש.
אני אולי מזוהה כירושלמי שנשאר. אני גר בקרית יובל, מין שכונה ירושלמית ונמצא הרבה בתל אביב. בכל פעם שאני בתל אביב שואלים אותי אם באתי מירושלים. באיזשהו שלב כן. הגעתי מירושלים. הגעתי מהפרטי לציבורי. כשאני בירושלים שואלים אותי, "חזרת מחו"ל?" ואני עונה שכן, באיזשהו שלב כן חזרתי.

הכול נראה מסובך. המלך קינג גורג הירושלמי, הרחוב בו גרתי תקופה, מול המלך גורג התל אביבי, שם אחותי גרה ושם אני מסתובב. אבל הדברים הם פשוטים. לתל אביב אני מגיע מירושלים ולירושלים אני מגיע מבן גוריון. הנמל, לא הרחוב. ואני פה ואני שם. וזה אני שנמצא כאן וזה אני שנמצא שם. ובדרך כלל השאלה מאיפה באתי לא קשורה לכלום, היא מתעלמת מאיפה שאני עכשיו. אין לי הרבה סיפורים בתל אביב. הנה היום התעוררתי בתל אביב ונסעתי לירושלים. נכנסתי לעזורה בשוק כדי לשתות כוס מים וישב שם חיים ברעם. דיברנו על אימא שלו שהיא מחאלב ועל האורז עם האטריות שהוא אוכל כדי לזכור אותה.
בתל אביב אני רואה יותר אנשים "ידועים", אך הם שקטים בדרך כלל. מפחדים שירגישו בהם, בציבורי. אך רוב האנשים מרגישים חופשי בציבורי, כי מי מסתכל עליהם. ובירושלים? כולם מסתכלים עליך. כי אתה שונה.

זו העיר ההומוגנית מול הרב תרבותית.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אהרון תמוז  On מאי 13, 2009 at 12:32 am

    שעתיים ברכבת שיצאה מיהודה הלוי בתל אביב
    עיר קטנה ואינטימית

    בלי כנסיית הקבר וכל הצרות

    איפה שבשער יפו היה הבייגלה

    היום אני שונאאאאאאאאאאאאאאא את המפלצת הזו

  • אורי  On מאי 13, 2009 at 1:14 am

    נהדר

  • נמרוד ברנע  On מאי 13, 2009 at 2:05 am

    ממש מרגישים את החוויה שאתה עובר דרך הטקסט.
    לאחרונה עקב עובדתי אני מבלה יותר זמן בירושלים וקשה לי. ממש קשה לי. אם בעבר חשבתי שאני אעבור לירושלים לצורך לימודים באוניברסיטה העברית היום זה נראה לי תלוש מהמציאות. זה לא רק שפתאום תל אביב נראית יפה יותר, אלא שגם יחסית לירושלים היא כמה ליגות מעל.
    בירושלים – כמו שכתבת – אין באמת מרכז, אין באמת שטח ציבורי רצוף טריטואילית, אין רצף אורבני שהופך את העירייה לעיר.
    או כמו שאמר אבידן: "תל אביב נמר קטן, אבל עדיין נמר."

  • דיני  On מאי 13, 2009 at 8:49 am

    למה לא זה לעומת זה, או זה נגד זה, או כל דבר אחר, מלבד המילה הבלתי נלאית "מול" – זאת עגה מכובסת של ערוץ 2

  • זה יפה,  On מאי 13, 2009 at 9:28 am

    השבת לי את הגעגועים לירושלים, שקצת נשכחו

  • השואל ואיננו יואל  On מאי 13, 2009 at 9:44 am

    בשבוע שעבר ישבתי בקפה בקינג ג'ורג'. ממול ניסה נכה לעבור את הכביש ונפל. תוך שבריר של שנייה היו על ידו שני אנשים שהקימו אותו. אחר הצהריים חזרתי הביתה ושמעתי בטלויזיה את הסיפור על חותרת הקייאק מהירקון שבמשך חצי שעה אנשים הסתכלו איך היא טובעת.

    לא אומר כלום ובכל זאת אומר משהו.

    ואגב, בירושלים הקבוצות לא קשורות אחת לשנייה, אבל לפחות אתה רואה אותן. בתל אביב אתה לא רואה אותן כי מישהו דחק אותן לגטאות. עיר הרבה פחות רב תרבותית (וגם הרבה פחות גדולה) ממה שאתה חושב.

  • רפרם  On מאי 13, 2009 at 9:51 am

    אני לא מכיר את העגה של ערוץ 2. אך מול אצלי מייצרת את המילה מול ולא לעומת או נגד.
    !

    ברב תרבותית התכוונתי לירושלים

  • אילנית  On מאי 13, 2009 at 10:29 am

    חשבתי שרק אני אומרת המלך קינג ג'ורג'
    כנראה סימן לירושלמים בתל אביב
    אפשר להוציא אותי מירושלים אבל אי אפשר להוציא את ירושלים ממני

  • אורה  On מאי 13, 2009 at 12:48 pm

    f. הצלחת להעביר הרבה תחושות (מתוך אינסוף) שצומחות בעיר הזו.כירושלמית אל ירושלמי: יפה כתבת

  • דרור  On מאי 13, 2009 at 1:35 pm

    קו 32, יום שישי

    ולחילופין, קו 4א מהר הצופים עד סוף המסלול, בחורף, כשכל חלונות האוטובוס סגורים
    אחרי 55-60 דקות האוטובוס מצליח להבקיע מרמות
    אשכול

    ואסיים בחוויה מלפני שבוע: קו 23א מהר הצופים לתחנה המרכזית
    שישים דקות איכותיות באוטובוס ישן נושן

  • השואל ואיננו יואל  On מאי 13, 2009 at 1:49 pm

    קו 19, ההוכחה שיש דבר כזה עיר דו-לאומית/בין לאומית וזה יכול אפילו ללכת לא רע.

  • אורן בלס  On מאי 20, 2009 at 11:32 am

    גם ירושלמי. ועכשיו רוכב בוקר בוקר לאורך גן סאקר מהבית לעבודה ובחזרה. ובאחד הימים ניגשה ילדה חרדית, בגן המשחקים וביקשה מאישה שלידה שתיתן לה להחזיק את התינוק שלה. והאשה לא ידעה באיזה שפה לענות – היא מדברת ערבית ולא עברית.

  • ירושלמית  On יוני 5, 2009 at 2:41 pm

    השואל, אתה ברצינות נותן את קו 19 כדוגמא למשהו ש"הולך לא רע"? אתה לא נוסע בו בבקרים ובערבים, הא? (;

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s