ללכת להצביע

בשנותיי הקצרות מזמן עומדי על דעתי, ידעתי הפוכות בכל מה שקשור לנושא הפוליטי. זהו הרי נושא משעמם מאין כמותו (ובראשו השריון לפואד), חסר יצירתיות ומאובן. גם התקשורת, ביחסה לפוליטיקה, מתנהגת בצורה זהה לפוליטיקאים עצמם. כלי הביקורת העיקרי במדינה הזו חייב בעצמו ביקורת. זה מתחיל באיפיון השמאל הישראלי כ"ציפי ליבני ושמאלה" (מיד לאחר שאנשי קדימה והעבודה ניסו לפסול את המפלגות הערביות) וזה ממשיך בהכנסה של חד"ש לקטגוריית "המפלגות הערביות". כלומר, בעינינו (התקשורת הישראלית) אין ולא יכול להיות משהו הקשור לשותפות יהודית-ערבית.
אך לא על התקשורת התעוררתי לנבוח, אפשר לקרוא אצל אסתי סגל קצת ממה שקורה ב"הארץ". ולא צריך להרחיב על העיתונים האחרים. על פוליטיקה באתי לדבר ועל הרצון המסורתי שלי לברוח מכל מה שמזוהה כפוליטי.
לפני כמה שנים, במסגרת הפעילות של קבוצת ReFrame, עשינו מסיבה להחזרת המנדט הבריטי, כמה ימים לפני הבחירות. נדמה לי שזה היה ברק מול ביבי, או משהו דומה אחר. שעמום טוטאלי. מערכת בחירות אחר כך כבר עבדתי ביחד עם טל אדלר על מפלגת פתק, ושוב, באקט שהביע שעמום וסלידה מהמערכת הקיימת, שמנו "פתק" בכותל ועשינו ריצה לכנסת ממוזיאון ישראל.
יכול להיות שההפצצות האחרונות הן מה שגורמות לי לקום מהכיסא ולהחליט באופן אקטיבי על תמיכה בחד"ש. מדובר פה במעין הבעת אמון באותם ערבים שגרים כאן במרחב לצידינו. חד"ש היתה היחידה שהתנגדה להפצצות האזרחים בעזה ובשדירות. החמאס וכל המפלגות הישראליות האחרות תמכו בהפצצת אזרחים חפים מפשע. רק בזאת די כדי לקום מהכיסא ולהצביע בבחירות האלו.
חשוב לזכור שמספר היהודים המצביעים חד"ש הוא קטן ביחס לסך המצביעים. כל קול וקול יהודי שמתווסף בונה תקווה אצל הערבים שאנו חיים איתם. תקווה לשותפות אמיתית ולסלידה מאלימות.
רק במקרה חד"ש גם מציעה פתרון כלכלי מקיף ודומיננטי. היא אינה מגמגמת ועונה כמיטב הפוליטיקאים לשאלות קשות "לא זו השאלה, אלא".
ברור לי שלא כל המצע של חד"ש מתאים להשקפותיי. אני חושב שרק אני עצמי מתאים להשקפותיי. בודאי בנושאי יהדות ומסורת. אך זו אפילו לא הצבעת הרע במיעוטו. זו הצבעה חשובה להמשך הקיום המשותף כאן בארץ. חד"ש לא תיכנס לשום ממשלה כמובן, אך מספר הכיסאות שהיא תקבל, מספר המצביעים היהודים לצד הערבים, הוא חשוב מאין כמותו.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אהרון תמוז  On פברואר 2, 2009 at 2:58 pm

    במאמר שהתפרסם בגדה השמאלית מסביר החברה תמר גוז'נסקי את ההבדלים בין פוליטיקה של זהויות לפוליטיקה מעמדית. יש לדגול בעמדתו של לנין בחובתם של הפרולטוריון ומעמד הפועלים להיאבק בבורגנות ובעלי ההון תהיה לאומיתם אשר תהיה בכל מקום בעולם.

    מצורף בזה חלק ממאמר שכתבה החברה גוז'נסקי והתפרסם בגדה השמאלית.

    פוליטיקה של זהויות מאת החברה תמר גוז'נסקי

    בשל נסיבות שונות, הוויכוח עם העמדות המעמדיות העקרוניות של מק"י מוצג בידי המערערים עליהן כ"וויכוח בין מק"י לחד"ש". אך זו הסחת דעת. הוויכוח הוא ויכוח רעיוני והוא מתנהל בין חברי מק"י.

    ישנם חברי מפלגה, אשר מציעים שמק"י "תתעדכן" מבחינה רעיונית ותאמץ גישות מודרניות לא-מעמדיות.

    הם מציעים, כחלופה לגישה הלנינית, שתוארה לעיל, עמדות המבטאות, למשל, גישה המכונה "פוליטיקה של זהויות". בניגוד לפוליטיקה המעמדית, שהיא הפוליטיקה של מק"י, הם מציגים כדבר הקובע בפוליטיקה את הזהויות הייחודיות של קבוצות לאומיות וחברתיות, הסובלות מדיכוי, מגזענות ומאפליה: פלסטינים אזרחי ישראל, מזרחים, נשים, מהגרי עבודה וכן הלאה. לגישה זו יש ביטוי פוליטי מובהק בהופעתן של מפלגות, הטוענות לייצג ערבים (בל"ד), מוסלמים (רע"מ), מזרחים (ש"ס), עולים (ישראל בעליה).

    בתנאים, שבהם פועלת מק"י, אימוץ "פוליטיקה של זהויות" כתחליף לגישה המעמדית, עלול להוביל, בפועל, להפיכתה לעוד מפלגה ערבית, שיש לה גם תמיכה מצד יהודים.

    מק"י קידמה ומקדמת טיפוח של תרבות וזהות של המדוכאים, וזאת כמרכיב במאבק המעמדי-חברתי נגד כל צורות הניצול והאפלייה. אך היא דוחה עקרונית ומעשית את "הפוליטיקה של הזהויות" (כפי שעשתה הוועידה ה-25). המאבק לשוויון זכויות אזרחי ולאומי של האוכלוסייה הערבית הוא מאבקם המשותף של הקומוניסטים היהודים והערבים, הנובע מתפיסת עולמם המעמדית.

    חשוב להדגיש, כי כאשר עוסקים בטיפוח זהות לאומית ערבית (למשל, באמצעות "שולחנות עגולים", העוסקים רק בשאלות של המיעוט הערבי, מבלי לשתף בדיון חברי הנהגה יהודים), וזונחים במודע את הגישה המעמדית לשאלה הלאומית – נותרים במעגל ההשפעה של השקפת העולם של הבורגנות, זו המולידה את הפערים, הדיכוי והגזענות.

    באקדמיה ומחוצה לה מרבים לעסוק בהבחנה במאונך, לפי מוצא, לאום ומין, אך מסתירים בשיטתיות את ההבחנה במאוזן, שהיא האבחנה המהותית ביותר: האבחנה בין בעלי ההון המנצלים לבין העובדים (בני כל הלאומים) המנוצלים.

    כדי להמחיש את הוויכוח, אביא את הדוגמא הבאה: ביפו נערכה לאחרונה הפגנה נגד התוכנית להריסת בתיהן של משפחות ערביות, בה נטלו חלק גם יהודים רבים. דובר יהודי בעצרת בסיום ההפגנה אמר, כי המאבק נגד הריסת הבתים ביפו הוא מאבק שלכם, הערבים, ואנחנו, היהודים, רק באנו להזדהות איתכם. התבטאות כזאת, המבטאת "פוליטיקה של זהויות" (אתם, הערבים, אנחנו, היהודים) – מנוגדת באופן מהותי להשקפתה של מק"י. חברי מק"י, ערבים ויהודים, הם בכל מצב שותפים מלאים במערכה נגד כל עוול ודיכוי, נגד כיבוש ומלחמות, ולמען עתידם של שני העמים, של כלל העובדים.

    ****למיגור הקפיטליזם הצביעו חדש*****

  • אזרח.  On פברואר 2, 2009 at 3:58 pm

    *

  • אהרון תמוז  On פברואר 2, 2009 at 4:30 pm

    בתמוז אתה לא יכול לתמוך כי תמוז תומך בחד"ש רק מפני שהוא קודם כל סוציאליסט ולא ורק לאחר מכן יהודי בדתו אבל חלילה לא ערבי בלאומיותו

  • טובקיסטון  On פברואר 2, 2009 at 8:04 pm

    לצערי אני לא יודע ערבית. אבל כן מעניין אותי מי הם תומכי חד"ש הערבים. מה חד"ש מבטיחה להם, איך היא מדברת איתם.

    לגוגל יש תוכנת תרגום. בבקשה (מתורגם לאנגלית מערבית, מהאתר הרשמי של חד"ש בערבית)

    http://translate.google.com/translate?prev=hp&hl=en&u=http%3A%2F%2Fwww.aljabha.org%2F&sl=auto&tl=en

  • רפרם  On פברואר 3, 2009 at 9:59 am

    האם חד"ש היא מפלגה חדשה? כלומר, יש לה כבר קרדיט עצום בפעילות פרלמנטרית. אני לא מבין את הטענה. האם חד"ש מחביאה את מצעה מהציבור? עושה דיסאינפורמציה? הרי עמדותיה ידועות לכל וגם פועלה במושבים של הכנסת.
    למה הצורך להיכנס לאתר בערבית ולהתווכח (כפי שקרה באתרים אחרים) על משמעותה של מילה זו או אחרת. הרי העמדות ברורות לחלוטין וגם העשיה הפרלמנטרית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s