המלחמה והאוכל הערבי

משהו קצר.
בהופעה, שנראתה כי תוזמנה בחופזה, הופיעו שני מסעדנים ערבים מיפו בתוכניות הבוקר של ערוץ 2 ו-10 שלשום.
אני לא זוכר את כל המגישים, אך היו שם אברי גלעד מצד אחד ודב גלהר מצד שני. הדיון היה תלונת המסעדנים כי היהודים מחרימים אותם בגלל אירועי עזה.
 
התקשורת הישראלית עוד לא נרגעה מהאורגיה בעזה ואף שהמצב החמיר כולם כאחד יברכו על כניסה נוספת לעזאזל. הייתה זו טעות של המסעדנים להגיע ללוע הזה של התקשורת. הם מיד הותקפו על כך שהייתה שמועה על זריקת אבנים ביפו. הגדיל לעשות אברי גלעד ותקף אותם על כך שבכלל הפגינו.
דב גלהר, בעודו טועם מהחומוס ומגלגל עיניים, אף האשים את המסעדנים עצמם בכל הסיפור. כלומר, הכול פה שחור ולבן. גם העניין הפתטי בראשה של תחקירנית הבוקר שביקשה מהמסעדנים האומללים להביא צלחות של אוכל. שיהיה משהו לנגב על הבוקר. משל היה דיון על חומוס ולא על גזענות.
איכשהו גם הצליחו לזרוק שם את קלישאת השלום יגיע דרך הקיבה וכאלה.
אפשר לדבר על אוכל בצורה רצינית. על אוכל כמרכיב תרבותי בהוויה כאן. על אוכל ערבי שניזון מחומרים מקומיים. המלכודת הזאת וזריקת הגופה של ערביי ישראל לתוך הזירה של העיתונאים הישראלים (שהיו נזכרים לדיראון עולם, אם בכלל יהיה פה עתיד) הייתה עצובה ועלובה. היא דמתה בהתקיימותה לריטואלים ישראליים אחרים כמו האזכרה לצוללת דקר. תחשבו על ליבני, ביבי וברק. לא עצוב כל הישראליות הזו?

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On ינואר 30, 2009 at 1:44 pm

    אפילו לא חרפה של עיתונאי (תחקיר הפדופילים) אלא בפירוש חרפה אנושית.
    בתמיהה גדולה ראיתי במקרה מופע שלו בעודי מזיעה על המסילה במכון כושר, והוא על צג הטלוויזיה סותם את הפה למנחם גולן שהוזמן כדי לדבר על סרטו סלח שבתי אל מול ואלס עם באשיר (שניהם זכו בגלובוס הזהב ושניהם היו מועמדים לאוסקר)

    זה היה דוחה מכל כיוון שלא תסתכל על זה: גם כוחניות, גם טמטום וחוסר ידע מרוכז, גם חוסר נימוס וגם נפיחות
    כמה לא מפתיע שהוא ממשיך לככב במקומות שנותנים לו פתחון מקרופון.
    עוד דוגמית חיננית לערוץ מסחרי ו"יתרונותיו".

  • שועי  On ינואר 30, 2009 at 2:15 pm

    אוכל הוא חויה משותפת ולימוד משותף
    ובימינו למגינת לב מתחלקת הסעודה היהודית-מוסלמית- נוצרית-דרוזית והסעודה הישראלית-פלסטינית-ערבית, ככל שמדובר בקונצזנסוס,על פי רוב לסועדים ולמסעידים
    שאינם יושבים יחדיו לשולחן לאכול יחדיו וגם אינם שותפים בהכנת האוכל ואפילו לא בסידור השולחן
    יותר נכון בימינו ישראלים אינם תרים אחר מרכיביו של התבשיל המבעבע בסיר
    וגם לא מחכים כנהנתנים לעמוד על טעמו
    הם אורבים על יד הסיר עם רובה צלפים עם כוונת טלסקופית ומצפים שבכל רגע יקפוץ מן הקדירה
    לוחם חמאס מסתתר
    ובכלל הסיפור העצוב הזה, יכול להסביר חלק בלתי מבוטל מעלייתו הבלתי מוסברת של ליברמן וסיעתו
    שאינם חשודים כלל בטעם טוב

  • שועי  On ינואר 30, 2009 at 3:51 pm

    בתגובה הקודמת כיוונתי לעלייתם של ליברמן וסיעתו בסקרים
    לא לעצם עלייתם ארצה
    אותה אני דווקא מבין היטב
    גם אם השלכותיה ופעילותה הפוליטית של סיעה זו
    זרה ורחוקה היא בעיניי מאוד
    כרחוק המזרח התיכון ממזרח אירופה

  • שחר  On ינואר 31, 2009 at 5:38 pm

    אני מזדהה לגמרי עם תחושת העליבות אל מול הריטואלים שהזכרת, אבל בקשר להחרמת המסעדות של הערבים – אני נוהגת לעשות את רוב הקניות שלי ביישוב הערבי שסמוך למקום מגוריי. מאז המלחמה לא הייתי שם, לא בגלל שאני מחרימה מישהו וגם לא בגלל פחד, פשוט לא נעים. מביך. אני יודעת שבכל פעם שהמבט שלי יצטלב עם מבט של מישהו שם, ארגיש צורך למלמל התנצלות למרות שאני לא עומדת מאחורי אף אחד מהאנשים ששלחו את הצבא לעזה.
    יוצא שכולם מפסידים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s