דחשה העיוור והגרושות

ביום חמישי האחרון, כשישבנו ואכלנו מהפ'קילה, שחנו בכמה מילים בערבית. עזרא סיפר בדיחה על אותו אדם שהשתמש בשיטת הגירוש האיסלאמית כדי לשחרר את אשתו מהבית. אלברט צחק והוסיף כמה מילים. לפי השיטה, מספיק לומר "את מגורשת" שלוש פעמים כדי שהאישה תגורש מבעלה. משפט בכיוון ההפוך לא גורם לאותה תוצאה.
בעודי נהנה מהתבשיל נזכרתי בסיפור על דחשה העיוור. ההלכה האיסלאמית מאפשרת לגבר להחזיר את אשתו אליו לאחר שגירשה, רק בתנאי ושכבה עם גבר אחר. רוב הגברים הערבים, מפאת כבודם, לא יכלו לחשוב על האפשרות הזו. דחשה העיוור היה האדם שזכה מן ההפקר מהלכה נאורה זו.
דחשה היה גר בג'רבא והיו לו אישה ושלוש בנות. בכל פעם שמישהו בחמת זעם גירש את אשתו ורצה אותה בחזרה, היא נשלחה אחר כבוד לדחשה כדי שיבצע בה את זממו. דחשה עשה את שביקשו מאיתו בדביקות דתית ובלי לנסות לדעת עם מי הוא מתנה אהבים. כך הגבר העצבני לא פחד מפחיתות הכבוד וכך לא נפגע כבודה של האישה. שאין ברכה אלא בדבר הסמוי מן העין.
לא ברור איך התיחסו אשתו ובנותיו של דחשה לעבודתו המפוקפקת. אולי אשתו הגיעה אליו כשגורשה מבעלה הראשון וראתה כי טוב ונשארה ולכן הייתה סלחנית. גם לא ברור האם הגרושות הטריות מצאו תעצומות אצל דחשה שהחזיר אותן לביטולי גירושין נוספים בביתו הקטן. מה שכן, דחשה נפטר בשיבה טובה לפני כחמש שנים ולא הצלחתי לגלות האם המשיך במשלח ידו זה עד ליום מותו.
דחשה גם היה בעל הבית של משפחת אימי, כשעוד גרה במדנין (עיר בתוך היבשת, כשעה מהאי ג'רבא).

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • זהר  On ינואר 26, 2009 at 5:08 pm

    "בכל פעם שמישהו בחמת זעם גירש את אשתו ורצה אותה בחזרה, היא נשלחה אחר כבוד לדחשה כדי שיבצע בה את זממו".
    לא ברור איך המילה "נאורה" נקלעה לפוסט הזה

  • רפרם  On ינואר 26, 2009 at 5:42 pm

    נקטתי בלשון סיפורית והכנסתי באקט ציני את המילה "נאורה". הציניות באה להכניס דבר ביקורת טריויאלית על המנהג האיסלאמי בלי לפגוע בלשון הסיפור.
    אני מקווה שהבנת. אני לא נוהג לכתוב מאמרי ביקורת. יש כבר כאלו שעושים זאת בצורה טובה.

  • דניאל  On ינואר 26, 2009 at 6:13 pm

    המעניקה מכל טוב למאמיניה, בעולם הזה וגם בבא.
    הנה סיפורו של ארון אלרשיד:
    ג'עפר הברכמי רעה לו (לפני שעבר חתול שחור ביניהם) לאלררשיד, לילה אחד אמר לו לג'עפר:
    ג'עפר, שמעתי שאתה קנית נערה, ולי זמן רב שאני מבקשה, שכן היא בתכלית היופי, וליבי אוהב אותה וטרוד בה, מכור לי אותה איפה!
    אמר לו: איני מוכרה נשיא המאמינים"
    אמר לו: "אם כך תנה לי אותה במתנה".
    "איני נותנה"
    אמר לו הארון: הרי זוביידה (אשתו האהובה של הארון) מגורשת גרושין משולשים אם אין אתה מוכר אותה לי או נותנה במתנה.
    אמר לו ג'עפר: "ואשתי מגורשת גירושין משולשים אם אני מוכר אותה או נותנה במתנה"
    כשהתעוררו משכרונם (נראה שבזמנו השתיה היתה כדת ואין אונס) ונודע להם שנפלו בדבר קשה (הרי עליהם להביא את נשותיהם לפני דחשה הג'רבאי)
    נלאו מלמצוא תחבולה כיצד לסדר העניין.
    אמר אלררשיד: "מקרה הוא זה שאין פותרו אלא אבו יוסף"
    בקשוהו, והיה זה בחצי הלילה, כשבא שליח הכליף קם בבהלה ואמר בלבו:
    "לא נתבקשתי בשעה זו אלא משום עניין שארע באיסלאם"
    מאחר והסיפור ארוך את המשכו המתוק ואת פתרון הבעיה תמצאו בסיפור הארון אלררשיד אלף לילה ולילה בתרגומו הנפלא של יוסף ריבלין.

  • אסתי  On ינואר 26, 2009 at 6:57 pm

    יכול להיות שדחשה היה ההשראה לפתגם החביב "האהבה עיוורת"?

    כי מזמן לא שמעתי על מישהו שממלא את תפקידו בעבודה בכזאת מסירות ואהבה.

  • שועי  On ינואר 27, 2009 at 7:33 am

    לא יודע למה
    כל כמה מיסטיקאים גדולים שהיו עיוורים
    וגם שאלת הצדק מתוארת ככסוית עיניים ומחזיקה בפלס המשפט
    וגם בחוק המקראי 'לפני עיוור לא תשים מכשול' שכאן מתפרש באופן בלתי צפוי לגמריי
    לגמריי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s