בית שמש טורס

היום עליתי לאוטובוס ברחוב מעגלי יבנה, בתוככי הקטמונים. לידי ישבו זקן וזקנה ודיברו מרוקאית. הבנתי רק חלק מהדברים, רוב הדברים נסבו על המחירים בשוק מול המחירים בסופר. על הכדאיות בקניה בסופר לנוכח העבודות בכביש שליד השוק. על הקושי בגלגול עגלה בין הפיגומים.
ליד סופר עדיקה ירדה הזקנה באנחה גדולה. עזרתי לה עם העגלה למטה והיא פלטה משהו על רבי שמעון. ברכה כנראה. הזקן נשאר לבדו במושב, מסתכל החוצה. נראה כי כבר שכח לגמרי את קיומה של שותפתו לנסיעה. על ברכיו היה תיק נסיעה דהוי של בית שמש טורס.
אינני מכיר את החברה, אך מניח אני שהם מתמחים בטיולי שורשים למרוקו. יכול להיות שלפני כמה שנים בניו של הזקן, לאחר שקצו בגעגועיו וסיפוריו למרוקו, קנו לו טיול מאורגן לעריה של מרוקו. אם הייתי מרוקאי ודאי הייתי מבין את הדיאלקט ואת עירו של הזקן שלנו. אך נוכל להניח כאן שהוא ממרקש.
נוכל גם להניח שבאותו טיול, כשהגיע לפז, אגאדיר וקזבלנקה, הוא הרבה לקטר. סיפר על כך שהערים האלו מעולם לא היו חשובות. משהגיע למרקש, תירץ את פער דמיונו והמציאות בתירוצים שונים. חיזקה אותו העזובה בערים האחרות.

זהו אינו טקסט על דמיון מפותח מדי. לא שלי ולא של אותו זקן. אותו דבר קורה להרבה אנשים. מרוב מצוקי העתים, העבר והעתיד נראים טוב יותר ממה שהיו וממה שיהיו. ברי מזל הם אלו שמסוגלים לספר טובות על מה שלא היה מול אותם שלא מסוגלים לספר.

 

מרקש

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On דצמבר 21, 2008 at 9:49 pm

    מצטיירים מזהירים באור יקרות. זה טבע האדם, אני חושבת.

    ומשפט הסיום של הפוסט – מעורר השראה. תודה.

  • שועי  On דצמבר 22, 2008 at 10:46 am

    מחמם לב ומכמיר לב
    בעת ובעונה אחת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s