דמיינו לכם שכל הנשים האדוקות ברחובות של קאהיר היו הולכות עם פאה.
עכשיו דמיינו את כל הגברים האדוקים באותה עיר, אלו עם הסימן במצח מחבטות הראש ברצפת המסגד, כולם חובשים מגבעות שחורות.
עוד תדמיינו שיוצא חוק בישראל לפיו כל מי שאינו חרדי לובש שחורים, מחויב בחבישת מגבעת לבנה.
*
היום בבוקר, באוטובוס. היתה קבוצה של נזירות רוסיות עם זרי ענק של לילך. הזרים היו עטופים בניר מרשרש סגול. הן כולן נסעו לכיוון הדסה עין כרם. אולי לבקר יולדת. או שלא. כולן היו לבושות שחור. אני דמיינתי את שאר הנוסעים בלבן.
באותו אוטובוס, ישב לידי ילד עם כדורסל. כתום. משהו בריח של הגומי גרם לי לפרץ של געגועים לילדות. תנסו את זה אתם, הריחו כדור.
*
באחד מהערבים האחרונים ישבתי בתל אביב במסעדה יוקרתית. ישבתי בחוץ ובשולחן לידי ישבו שני ישראלים בלווית אורח מאנגליה. האורח נראה עשיר ויושבי השולחן הזמינו עוד ועוד מנות. לקראת סוף הארוחה, קם האורח, ניגב את פיו ונכנס באיטיות לתוך המסעדה.
לאחר כמה דקות שחה האישה לגבר: אתה חושב שהוא נכנס לשלם? הגבר בתגובה ענה: אני חושב שהוא נכנס לשירותים. כמה דקות אחר כך היתה שתיקה קצת מפחידה. את השתיקה הפרה האישה, לאחר שבלעה רוק: אני מקווה שהוא שילם.
*
וזה מה שאומר לאשתי (לכשתהיה אחת): אני לא נחמד. לא סחבק. מנהיג.
עוֹד מִתְלַבֵּט - רפרם חדד 