יום חמישי, היום

היום לפני הצהריים עליתי על קו 17 לכיוון עין כרם. האוטובוס היה מאוכלס ברובו תיירים אוונגליסטים ואני נצמדתי במעבר לאחד הכיסאות, מחזיק ביד אחת את שקית הבד המרוטה שלי וביד השנייה את העמוד. בספסל שלצידי היה זה בחור מוטרף שמלמל את המנטרה "שמע ישראל". מנענע את גופו כמתפלל בכל פעם שגומר את הפסוק. לאחר זמן קצר, אולי שלוש תחנות, חלק מהתיירים החלו לחזור אחריו במלמול חרישי.
משהגיע האוטובוס ליד ושם קמו כולם וירדו מהאוטובוס. עם ריקון האוטובוס הבחור קם ממקומו ורץ לכיוון הספסל הקרוב לנהג. הוא התיישב במהירות והחל במנטרה אחרת "זונות כולם, כולם זונות". ביני לבין עצמי הצטערתי על אותם אוונגליסטים שירדו.
 
מפני שהייתי צריך לאסוף משהו במאה שערים, מצאתי עצמי עומד בחנות מיצים על כיכר השבת לתוך מאה שערים. מאחורי הדלפק עמד בחור גרוזיני עם כיפה קטנה לראשו. ביקשתי מיץ תפוזים קר שהוכן במהירות. בעודי שותה בתאווה את המיץ, ראיתי כי על הקיר תלוי עמוד שלם שפירט לפרטי פרטים את ההכשר שקיבל מבד"צ העדה החרדית, היושבים בבניין הסמוך. ככה זה בצנטרום של הצנטרום, אין לך ברירה אחרת.
שוחחתי איתו על הכשרות, התעניינתי במחיר אותו הוא משלם. מיד הציץ בי בחשד. עוד הוא בחשדו ועבדקן, לבוש כאחד מאנשי העדה החרדית, נכנס ופושט ידיו על דלפק הזכוכית, מבקש מיץ גזר. בעל המקום המיר מבטו החשדני בי למבט משועמם בו. משאיבד סבלנותו ואת מיץ הגזר לא קיבל רטן העבדקן לכיוון חלל החנות. נו, מה יהיה? עוד מעט המשיח יבוא ואני מיץ גזר עוד לא קיבלתי. בעל החנות הטיח בו, תקבל מיץ לפני שהמשיח יגיע. אני מבטיח. אותו עבדקן שמצא בי את הקהל המקשיב היחיד שלו, פנה אלי ואמר כי אמנם יש כאן תעודת כשרות מהודרת, אך בעל הבית אינו נוקף זרת קטנה שלו מבלי לעורר עניין. זהו עצלן דאורייתא.
 
משיצאתי ממאה שערים, הלכתי לכיוון באב אל ואד (שער שכם). שם בעומדי ליד עמוד, פלסטיני כבן ארבעים ניגש אלי במהירות. ילדים מסביב לעגו לו קצת. הוא הסתכל לי לתוך העיניים במבט משוגע. קירב את פניו לפניי ונשק לי חמש פעמים לסירוגין על הלחי ונפרד ממני בהליכה מסוחררת. פניו לא היו מגולחות אך עם זאת נעימות למגע. מהפה שלו הרחתי ריח של עראק זול.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ג'מוס  On יולי 18, 2008 at 7:10 am

    עיר מגעילה מלאה בטינופת מכל סוג אפשרי
    הלוואי שיתנו את כולה ביחד עם תושביה לפלסטינים, הם ראויים לה.

  • ענת פרי  On יולי 18, 2008 at 11:11 am

    את ירושלים, ואת האנשים של ירושלים, ואת הפתיחות שלך לאנשים, ואת הכתיבה שלך.

  • סנדי ש  On יולי 18, 2008 at 9:47 pm

    אמרתי כבר מלא פעמים ואומר שוב שהסיפורים האלה מאוד יפים ומיוחדים
    ואם יצא ספר אני חוזה שהוא יתורגם לשפות רבות
    (-:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s