עוף | טעם

אחת מהחוויות האהובות עלי מג'רבא היא בחירת העופות ביום ראשון בבוקר. מגיע ערבי זקן עם סל ובתוכו תרנגולות חיות. אני בוחן את התרנגולת המועדפת עלי ומצביע עליה לזקן. הוא כבר הולך לשוחט של הקהילה ובאותו ערב אני מקבל תרנגול ערבי נהדר. שחוט ומפורק.
הוא נורא טעים, ביחס לכל עוף שאי פעם טעמתי. ואני יודע, אין טעם להשוות אפילו בצחוק לעופות הנמכרים בארץ.
המחירים של העופות בתהליך ירידה תלול בישראל. זה לא שהמצב הקודם היה יותר טוב. הסטנדרט הישראלי לגידול עופות ולניצול מקסימלי של השטח (אינטגרציה "מילואות", מילועוף) מדבר על 16-17 עופות למטר מרובע. אם היו מרחיבים את הלולים על אותה אדמת קיבוץ ענקית בעוד כמה מטרים, הממוצע היה יורד פלאים. הפרמטרים לגידול עופות היום מדברים על "משקל בשר למטר מרובע". שלושים קילו למטר נחשב לא רע.
אני לא צמחוני, ואני לא רוצה להיכנס לשיקולי בעד נגד עכשיו. הויכוחים קיימים בכל מקום ברשת ובכל טוקבק במדורי האוכל שמגישים מתכונים לעזים ממולאות.
המחירים יורדים עכשיו בגלל הכניסה של רמי לוי לתחום הסופרמרקטים ברחבי הארץ. תעשיית הסופרמרקטים, שרמי לוי הוא שחקן קטן בתוכה, היא אחת מהתורמות הראשיות לירידה באיכות של האוכל שאנחנו אוכלים. היא גורמת לסגירת מכולות וירקניות קטנות ולפגיעה בטעמים של הפירות והירקות על ידי יבוא מאסיבי והנדוס של פירות וירקות.
ועכשיו המחירים של העוף יורדים עוד ועוד. ואנשים כבר מתרעמים על הכשל המוסרי בכך שעוף נמכר בפחות משקל. שהוא נתון ללחצים בענף התחרותיות משל היה מלפפון.
הרי ברור שהמצב רק יחמיר ככל שהזמן יעבור. מגדלי העופות בארץ מתקשים להתמודד עם הירידות הדרסטיות והקרטלים ומעמיסים עוד עופות אומללים על אותו מטר רבוע אומלל. הצרכנים שנוהים לסופרים השונים בעקבות המבצעים הקורצים כבר שותקים. הם שמים לב לירידה באיכות של האוכל, אך זה כבר לא משנה לאף אחד. העיקר שעגבניה עולה 1.99. מה זה משנה מה הטעם שלה.
הסופר מרקט המודרני נכנס כבר למדינות עניות ושם אנשים עוד מרגישים את הפערים בין הבננות המיובאות מברזיל לבננות המקומיות, היותר יקרות. הם עוד מעדיפים לקנות בשוק. לא כך הילדים שלהם והדור הבא.
הסופרים פוגעים במרקם החברתי של שדירות המכולות והחנויות במרכז. הם גם פוגעים בטעמים ובאינטימיות. הסיפור של העוף הוא רק תסמין קטן למה שקורה בשנים האחרונות.

הדור שלנו כבר רגיל לAMPM. הוא כבר לא מכיר את החנווני או את הירקן. או את הטעם שאמור להיות לאוכל. הוא מתמכר ל-24 שעות. לתחושה שהכל זמין והכל נגיש. את התחושה של האוכל הוא כבר לא יזהה.

 

 

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On פברואר 15, 2008 at 5:51 pm

    כל כך נכון!. מתגעגעת מאד לתותים ודובדבנים קטנים עסיסיים של פעם , במקום עבי הבשר המהונדסים בטעם של פלסטיק

  • סנדי ש  On פברואר 15, 2008 at 6:07 pm

    נכון..

  • סנדי ש  On פברואר 15, 2008 at 6:08 pm

    בטעות קראתי: "עוף מתלבט"…

  • יונתן  On פברואר 16, 2008 at 1:33 pm

    מ(מבלי להתווכח עם הצדק העקרוני בדבריך), אין בארץ פירות וירקות מהונדסים. זה לא חוקי באירופה ומכיוון שישראל מיצאת לאירופה זה לא חוקי גם כאן.
    למעשה, לו היו כאן פירות וירקות מהונדסים גנטית, ניתן היה להפסיק לחנוק אותם ב"משביחים" כימיים וחומרי הדברה שהורסים את הטעם ואת הבריאות.

  • מגיבה  On פברואר 16, 2008 at 2:26 pm

    אין דבר כזה פירות וירקות מהונדסים גנטית
    פשוט אין חיה כזאת.

    יש שיכלול ופיתוח של ירקות וצמחים בכלל,
    וזה שתאכל אותם מהונדסים גנטית לא יעלה ולא יוריד, אלא דווקא יוסיף טעם.

    דפנה לוי, את טועה
    הטעם של הפירות והירקות של פעם, היה לרוב חמוץ מאוד, אם כי נגוע בפחות חומרי הדברה.

    דווקא בעשור האחרון הפירות והירקות עשירים מאוד בטעם, מתוקים, עסיסיים, וטעימים פי אלף יותר מכל פרי שהיה בעבר.

    מה שצריך לשנות היום זה לא את "ההנדסה הגנטית"
    אלא את ההתערבות של הריסוס , למצוא דרכים אחרות למגר חרקים וציפורים לאוכל החקלאי
    וגם זה נמצא בפיתוח מואץ כך שתוכלי לקנות תותים בשם ביו תות למשל, שיש לו טעם ממש טוב
    והוא גם לא מרוסס.

  • יונתן  On פברואר 16, 2008 at 8:08 pm

    יש חיה כזו, פירות מהונדסים גנטית, רק לא בארץ.

    ואני לא חושב שהטעם של הפירות והירקות השתפר בעשורים האחרון, להיפך. אבל כאמור, זה לא תוצר של הנדסה גנטית אלא של שילוב בין חומרי הדברה ושאר כימיקלים, הצפפה של גידולים ויצירת דורות חדשים של עצים ושיחים על פי מראם וגודלם של פירות שהניבו הדורות הקודמים, במקום על סמך הטעם.

  • מגיבה  On פברואר 16, 2008 at 11:11 pm

    פירות וירקות מהונדסים גנטית זה דבר מורכב ביותר, שצריך להעמיק בו ולא לקבוע שאין או שיש בארץ.

    טעם הפירות והירקות השתפר לעין ארוך בזכות הקניית תכונות נוספות לתוצר החקלאי
    גם המראה שלהם, הנפח, הצבע ועוד ועוד

    למשל:
    תכונות שהוחדרו ליבולים חקלאיים:

    שעורה- עמידות לוירוסים
    קנולה- עמידות לקוטלי עשבים, בקרה על הַאֲבָקָה
    תירס -התנגדות לחרקים, עמידות לקוטלי עשבים
    כותנה- התנגדות לחרקים, עמידות לקוטלי עשבים
    פאפיה -עמידות לוירוסים
    בוטנים- עמידות לוירוסים
    צַפְצָפָה עמידות לקוטל חרקים
    תפו"א עמידות לחרקים ולוירוסים, עמידות לקוטל עשבים
    אורז עמידות לקוטלי עשבים
    סויה עמידות לקוטלי עשבים, עמידות לוירוסים
    דלעת עמידות לוירוסים
    סלק סוכר עמידות לקוטלי עשבים
    עגבניות עיכוב הבשלה, הארכת חיי מדף

    די לקוטריי ולטחינת המים הזאת
    יש כל מיני טענות, אבל העיקר הוא
    שהיום הסלט הוא מרכיב מרכזי בשולחן המשפחה
    בזכות הטעם המצויין של הירקות והפירות
    לגבי מחלות… זה כבר סיפור אחר.

  • רפרם  On פברואר 17, 2008 at 12:56 am

    אני מתנצל שלא הגבתי קודם, לא הייתי ליד מחשב.

    הסיפור של הירקות המהונדסים לא רק שהוא קיים באירופה, אלא גם מתקיימות מלחמות גדולות נגד התאגידים שהכניסו אותם ליבשת. אני עצמי השתתפתי במספר כנסים שזה היה נושאם.
    לאחרונה התקימה שביתה של חקלאי צרפת במטרה להוריד לפחות מחצי אחוז את המרכיב הגנטי.

    לגבי התגובה האחרונה, יש עניינים רבים מעבר לתועלת הבסיסית של ההנדוס. קיימות חברות רבות שרושמות פטנטים על זרע מהונדס וגם כופות על החקלאים לקנות מאותו זרע וגם מההדברה הספציפית.

    כל נושא הטעם הוא לא מדיד בצורה אמפירית, את זה כולנו יודעים. סלואו פוד, הארגון שאני שייך אליו, מדבר על כמה עקרונות בדרך להשגה של טעם איכותי. אחד העקרונות הוא עונתיות, שני הוא העדר הנדוס גנטי.

    זה שווה מאמר נפרד. בקרוב.

  • יונתן  On פברואר 17, 2008 at 10:03 am

    מצפה למאמר הנפרד. בוודאי תהיה לי תגובה נפרדת.
    בנוגע לפטנטים: זה נכון, אבל את המאבק צריך להפנות נגד החברות הללו ולא נגד ההנדסה הגנטית בכלל.

    ולמגיבה: שוב, אני לא חולק על העובדה שמראה הפירות והירקות השתנה. מה שאני אומר הוא שזה לא בהכרח תוצר של הנדסה גנטית, אלא של צורת ריבוי: כשחקלאי בוחר את העצים שמהם ייצור את הדור הבא במטע שלו, הוא לוקח את אלו שהניבו פירות גדולים וצבעוניים, אף שאינם בהכרח הפירות הטעימים יותר. עניין של תחרות שוק.

  • יונתן  On פברואר 17, 2008 at 10:10 am

    שאלה לגבי סלואו פוד – האם עקרונות הארגון נותנים מענה לצורך לספק מוצרי מזון לחברות עירוניות המוניות?
    אני שואל כי אני באמת לא יודע, ונדמה לי שסיפור ג'רבה, נוסטלגי ככל שלא יהיה, מתאים אך ורק לקהילות קטנות ולא לערים של מליוני תושבים.

  • רפרם  On פברואר 17, 2008 at 11:06 am

    המאבק הוא גם נגד החברות וגם נגד רעיון ההינדוס.
    הפירות והירקות, ככלל, הם היום יותר יפים. הם גם פחות טעימים. זה קשור לשיטות השיווק ועל מה שמים דגש היום.
    סיפור ג'רבא בכלל לא קשור לסלואו פוד. כי הבעיה שם לא קיימת. כמו שהיא לא קיימת בקאהיר ובמדינות מתפתחות אחרות. הבעיה קיימת בעיקר במקומות מודרניים ולכך יש מלא פתרונות.
    על כך באמת, במאמר בקרוב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s