תיק נשי

זה היה אתמול באזור מחנה יהודה. אדם עם שיער לבן, כפוף, אחז מתחת לבית השחי תיק נשי בצבע שחור. הייתה לו כיפה סרוגה לבנה ומבט אבוד. הוא הסתכל מסביב כדי למצוא את אשתו, בעלת התיק. אני הצלחתי להבחין במישהי חסרת תיק בסמטה סמוכה, מחפשת גם היא מישהו. הייתה בידה עגלת שוק עמוסה. לרגע היה נדמה שזהו עולמם. הוא עולמה והיא עולמו. עולמות אבודים שיתאחדו לפשטותם בעוד מספר רגעים. כשהאנשים המסתירים בעדיהם יתפוגגו והיא תחוש בו. האבוד.

קצת יותר למטה, באזור החמארות של השוק העיראקי, יושבים אנשים ומשחקים "האוס באש" ו"פוקר". מתחת לכיסא שמוטות שקיות השוק. בשרפרף הסמוך יושבת המאפרה וגם כוס הקפה. ישי מכרכר סביבם, מכניס קינמון ושואל במבט נבוך אם יותר טעים עכשיו. הם חומדים לצון, ולוקחים עוד לגימה ארוכה מהקפה. נס על חלב. מפעם לפעם מסתכלים בדאגה בשעון, לראות אם חרגו את הזמן שנשותיהם קצבו להם. לכולם מבט עז. רובם כורדים/עיראקים. אוחזים בכינויים. יכלו לכל דבר בעולם, מלבד לנשותיהם. הם חיים על הבישולים של נשותיהם, יונקים מהן סימפטיה כשקשה ומזדקנים ויודעים שאין להם כלום בעולם מלבדן. מלבדה.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורה לב-רון  On ינואר 18, 2008 at 2:56 pm

    ?

  • רפרם  On ינואר 18, 2008 at 3:06 pm

    נדמה שהן משתעשעות בהם. חסרי האונים. אחרי חיים שבהם הם עמדו של שלהם, הם עכשיו יודעים אך לא מפנימים שאין להם כלום מלבדן.
    והן? הן ממשיכות, איתם או בלעדיהם.

  • אורה לב-רון  On ינואר 18, 2008 at 3:33 pm

    פרס שכזו? לא צריכה אותך? לא יכול להיות שהדפוס הסמביוטי שנוצר נטבע גם בהן?
    או שהן לא סובייקט?

  • רפרם  On ינואר 18, 2008 at 3:41 pm

    אני מדבר רק על תחושות שלי

    הם צריכים אותן. הן לא צריכות אותם.

    הן נהדרות ומבליגות. נותנות להם להרגיש "גברים" ויודעות והם יודעים שהם לא יכולים בלי. שהן יכולות.

  • אורה לב-רון  On ינואר 18, 2008 at 4:41 pm

    צריכים שיצטרכו אותם. אולי זה ההבדל: הן מרגישות שזה הם והן שצריכים. הם (ולא רק אתה, אני מכירה לפחות שלושה כאלו) מרגישים שהן עומדות עם אלף רגליים על הקרקע, שעליה הם לא דרכו מעולם.

  • דפנה לוי  On ינואר 18, 2008 at 7:01 pm

    שוטטתי בין כמה מרשימותייך, והרגשתי כמו תייר בתוך ציור או צילום, אני יכולה לראות את המקומות עליהם אתה כותב / או אותם אתה מצייר / מצלם, איזה טיול נפלא! עונג שבת. שבת שלום ותודה

  • אורה לב-רון  On ינואר 19, 2008 at 10:51 am

    נראה שהיה לי מוד לוחמני משהו אתמול. למעשה מאוד אהבתי איך הכל יוצא מתיק אחד עלוב ומתכנס אליו. עלוב ונוגע ללב.

  • קורא  On ינואר 19, 2008 at 6:20 pm

    לדעתי מה שכתבת מתאר יותר את איך אתה מסתכל על מערכות יחסים.

  • ברררפףף  On ינואר 20, 2008 at 1:18 pm

    וסבתא, כפרה עליה היתה שמה לנו קוביית סוכר בחמוץ של הלשון ואומרת רוצו למכולת, קחו זעררבווי לאדון מטבוח.

  • קרן אור  On ינואר 20, 2008 at 3:58 pm

    איזה כיף לך. זכית לעצור את הזמן והלתבונן , להציץ אל עבר רגע אינטימי בזמן נתון בין שני אנשים .אגב, זה מתאר בדיוק את יחסיהם של הוריי.
    נהדר!

  • רפרם  On ינואר 24, 2008 at 10:30 pm

    ולקורא, אני לא יודע אם זה משקף משהו
    ההתבוננות היא תמיד ברגע של מלאות עצמית, כשאני מפסיק להסתכל פנימה
    אז אנ ינסחף לסיפור המומצא. שאולי באמת מומצא מהעולם שלי, אבל הוא לגמרי מסופר על ידי אנשים עם חיים אחרים משלי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s