לפני שעה

(מקשיב לליאו פרה, עכשיו הוא שר על הפסנתר העצוב)
בתחנה לעין כרם, זה היה אך לפני שעה, עמדתי וחיכיתי, שעון על דופן התחנה. על הספסל התיישב אדם מבוגר ולצידו שקית. שיער לבן, לבוש במעיל ספורט, חובש כובע בארט. הסתכל עלי, בחן אותי וסימן לי לשבת על הספסל. אני, לא מבין את הרמז, המשכתי להישען- מסתכל עליו. חזרתי מהבריכה הוא אומר לי. אני שלא מוצא מה לומר, שואל איזו בריכה. והוא עם לגיטימציה לדיבור אומר נווה יעקב. ארבעים בריכות עשיתי שם. אתה מכיר עוד מישהו שעושה כל כך הרבה בריכות?
בעיניו האפורות מופיע ניצוץ של משחק. הוא מבקש ממני להתיישב לידו ומדבר איתי על אשתו שביקשה ממנו לחזור ולשחות. הייתי ספורטאי בצעירותי. הוא טופח לי על הבטן ומצקצק בלשונו. אני אומר שהחיים הם ברי חלוף ממילא. ומה זה משנה פה או שם. גדול או קטן.
הוא מזדקף במהירות ואומר לי לא לדבר ככה. אנחנו חיים כל יום מחדש ולוקחים איתנו את הדברים הרעים לכל יום כפי שאנו לוקחים את הדברים הטובים. הוא מספר לי שזו אשתו השלישית. היא צעירה ממנו ב-22 שנה. הוא לא יודע מה מצאה בו. דואגת לו. מבשלת לו. מלבישה אותו.
היא הייתה בתולה כשהיא הגיעה אלי! עם אזמל הייתי צריך לשכב איתה. הוא מסתכל עלי בחיוך. אני מסתכל חזרה. הוא מתחיל לייבב.
בן כמה אתה, אני שואל. הוא שוב מזדקף ואומר לי שזה לא חשוב. אני אומר לו לא להתנהג כפי שמתנהגת אישה בשנות השלושים שמסתירה את גילה. הרי אין צורך בכך. הוא מתרצה ואומר שהוא מעל לגיל שמונים.
ומה עשית בחייך? אני ממשיך. עבדתי בחקירות הוא משיב. משפשף באצבעותיו מול עיניו. ואומר כולם רצו כסף. הזוגות שבגדו, העובדים שמעלו. ואני זיינתי את כולם. הם זיינו ראשונים ואני זיינתי אחרון. הוא שותק קצת ואז חוזר לייבב חרישית.
הוא מסתכל עלי ואומר אתה במצב רוח טוב. אתה היחיד ברחוב שהוא כזה. תראה את האנשים שעוברים. תראה את הזוג שם. עצב על פניהם. אישה עוברת לידינו והוא נוזף בה על עצבותה. היא מסתכלת עליו, מותשת, וממשיכה בלי להגיב.
הוא מסתכל על השקית שלו ושואל למי היא שייכת. נזכר מיד. אך לא נזכר בתכולתה. מניח את ידו על הברך שלי. אני בודד הוא אומר לי.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סנדי ש  On דצמבר 25, 2007 at 4:39 pm

    יפה..
    עוד סיפור בספר סיפורי האוטובוס של רפרם חדד שיצא בקרוב או בעוד כמה זמן.

  • איתי()  On דצמבר 30, 2007 at 3:02 am

    יש משהו מהמם במציאות, אם רק מסתכלים.

    ולנושא אחר:
    קראתי את הפוסט "חיי כסוכן כפול" וגם את הפוסט אליו הפנית בתגובות.
    אחר כך גם גיגלתי את השם שלך.
    ועדיין לא הבנתי – מה הקטע איתו, עם השם שלך?
    נדמה לי שהבנתי מהתגובות שאסור לדבר על זה ?
    או שאתה יכול להסביר?
    וג'רבה? זה באמת?

  • דניאל  On דצמבר 30, 2007 at 5:40 pm

    רגע של חסד היה לו לשחיין שהלך לשחות בהוראת אשתו, חסד שפגש אוזן קשבת מכל הבליל האנושי הרץ ממקום למקום והזקן נחשב לעוד דמות חסרת חשיבות היושבת לה על ספסל התחנה.
    מי מאתנו לא נפגש יום יום באנשים בשולי הדרך? ואנו עוברים על פניהם כלא היו.
    אנשים כמהים לקשר ואנו צריכים רק להטות אוזן להנהן בראש ולחייך.
    את הבדידות שלו הוא יצטרך לפתור עם אשתו ועם עצמו.
    אדם חכם לעולם אינו בודד.

  • רפרם  On דצמבר 31, 2007 at 12:15 pm

    מותר לדבר על הכל, זה היה בהומור.
    פשוט שם תלמודי. זהו.
    מזתומרת ג'רבא באמת?

  • איתי()  On ינואר 13, 2008 at 3:39 pm

    מן הסתם הבנתי שאינך סוכן כפול.
    אבל היתה הרגשה שאם אשאל למקור השם תתעצבן עלי, או שהמגיבים האחרים יתעצבנו. שזה לא פוליטיקלי קורקט או משהו כזה.
    אז זה השם שהוריך נתנו לך?
    ובאמת נולדת באי ג'רבה/ג'רבא? יש שם עדיין קהילה יהודית?

  • רפרם  On ינואר 18, 2008 at 2:30 pm

    היי איתי
    בחודש הבא אהיה בג'רבא ואכתוב משם עוד קצת בפרוטרוט על הקהילה. הקהילה מרתקת בעיניי ויש לי הרבה מה לומר עליה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s