לפני חצי שעה. קו 18

קו שמונה עשרה. האוטובוס כולו צפוף ואני מתיישב עם עוד שלושה אנשים, בגבי לנהג. משמאלי אישה ממוצא רוסי כבת ארבעים. מטופחת מאד. לובשת ג'ינס דק גזרה, חולצה שחורה שקופה ומתחתיה חולצה סגולה. היא חצי מאופרת ובתוך השיער הבהיר שלה נמצאים משקפי קריאה. מולה ובאלכסון אלי יושב אדם רזה כבן שבעים. בעל מבטא מרוקני. יש לו פנים טובות והוא מנסה ליצור שיחה עם כל מי שרק אפשר. הוא בדרך חזרה מהשוק והוא מחזיק בשקיות המכילות, מהמעט שניתן לראות, אטריות ביסלי במשקל, חבילת טישו, בקבוק שמן זית וסרדינים. הרבה קופסאות של סרדינים. הוא לובש מכנסיים בצבע בז' וחולצה לבנה עם משבצות חומות בהירות שמתאימה למכנסיים. לראשו קסקט כחול עם פרסומת של בוש. בוש, כל כלי כלי. גם היא עלתה בשוק, אך הייתה לה רק שקית של סופר סל עם שני בקבוקי מים גדולים. על הברכיים שלה היא הניחה תיק חום מעור. המבט שלה נדד והמבט שלו ניסה להתמקד בה וקצת בי. הוא מוציא את אחת מקופסאות הסרדינים, בוחן אותה בקפידה, ועם קצת אומץ שואל את השכנה. את יודעת לקרוא אנגלית? את יכולה לומר לי עד מתי התאריך שכתוב כאן? היא לוקחת את הקופסא. מרכיבה את משקפי הקריאה ובולשת אחרי התאריך. הוא מצביע על מספר ושואל האם מדובר בשנת 2011. היא מסתכלת על המספר ואומרת שזה העשרים בנובמבר. גנבים, הוא מפטיר. גנבים.
הוא מנסה לפצוח בנושא השיחה האהוב על כולם באוטובוסים ובמוניות. הנושא: כולם גנבים. הוא לא מצליח איתה, היא חוזרת להרהורים שהיא תולה בתקרת האוטובוס. בשדרות הרצל, החלק האחורי של האוטובוס נתקע בשלט של מע"צ. יש רעש גדול והוא מפטיר, כולם גנבים. כבר שנים הם עובדים בכביש ואין כלום. היא מסתכלת עליו, מחייכת להסכמה וחוזרת לבהות.
אנו מגיעים ל"יד שרה", שלושה חיילי מג"ב יורדים במהירות מהדלת האחורית, מנפנפים בנשקיהם ובתיקיהם הגדולים. החייל השלישי פוגע בזקן עם התיק וכמעט מפיל אותו מהכיסא. הוא יורד מהר מבלי לשים לב. האישה נחרדת כולה, ממלמלת מילים של נחמה לאיש. שמצדו מתייצב על הכיסא ואומר, כולם ממהרים היום. כולם. מדי פעם הוא נוגע בעדינות עם היד על מקום הכאב בפנים. שותק מעכשיו.
בתחנה השניה של רחוב בורוכוב הוא אוסף את השקיות ונותן מבט של פרידה לאישה. הוא הולך באיטיות לכיוון הדלת וצועק "רגע, רגע". הנהג סוגר את הדלת לפני שהוא מפסיק לצאת. האישה מבקשת בקול רם "רגע" והדלת נפתחת שוב. האיש עוצר לרגע במקומו, עם השקיות ביד וצועק לנהג. למה כולם ממהרים היום? מה אתה ממהר? מקודם נתקלת בעמוד! והאישה ממלמלת. צודק.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נופלת מגרייס  On יולי 15, 2007 at 2:22 pm

    זה כתוב יפה. בתוך הסיטואציה הזאת שתיארת מתקיים עולם שלם.

    כואב מסביב ללב.

  • ראובן  On יולי 15, 2007 at 3:13 pm

    רק אני רואה את המתח המיני בין האישה הרוסיה לזקן המרוקני?

  • א  On יולי 15, 2007 at 3:41 pm

    איזה קטע.. לפני כשעה בערך בקו 25 הציע לי זקן שישב מולי מנטוס מנטה. היה מרענן

  • רפרם  On יולי 15, 2007 at 9:33 pm

    לא היתה רומנטיקה, היתה בדידות

  • סחלב מקומט  On יולי 15, 2007 at 9:36 pm

    מקסים,אתה מסתכל ובאמת רואה..וכן ראובן.

  • רק היום גיליתי  On ספטמבר 4, 2008 at 3:50 pm

    כנראה שכולם גנבים, כולם ממהרים, וכולם חושבים על מתח מיני ;). ובדידות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s