אנג'לו

אלו מילים שפורסמו בעבר, אך אתמול נזכרתי בהם שוב. קיצצתי, הוספתי ואני מביא שוב
 
עליתי לקו 18 ברחוב יפו, התיישבתי בסוף האוטובוס וזיהיתי את אנג'לו כשהוא נכנס לאוטובוס. אנג'לו הוא מאחרוני הסטליניסטים בירושלים. מאד גבוה אנג'לו, על ראשו רעמת שיער לבן והעיניים שלו משדרות מבע עז. אני זוכר בערגה את הבנות היפות שלו מארוחת ערב שהוא הזמין אותי לפני כמה שנים. לאוטובוס הוא נכנס לבוש בחולצת טריקו לבנה שבלורד קיטש גיהצו עליה עבורו את הדיוקן של סטאלין. מהוה קצת. משני צידי האוטובוס ישבו אנשים חרופי חיים עם סלים. הסתכלתי על אנג'לו מרחוק. הבנתי מפניו הקשות שהוא קרא את "הטיהורים הסטליניסטיים" של יגאל חלפין. הבנתי שהוא לא הסכים עם אף מילה מהספר. הבנתי שהוא קרא את כל מה שנכתב על הספר בביקורות הספרות של "הארץ" בזעם עצור.
כשהוא נכנס לאוטובוס, די היה באדם אחד שהיה מבקש ממנו סליחה או עזרה עם הסלים, כדי שהיה מקבל מקלחת של עובדות על מה קרה באמת בשנות ה-20 במאה הקודמת באותן חקירות. חקירות לכאורה, יוסיף אנג'לו במבט סקפטי. הוא עולה לאוטובוס עם פנים מלאות בצדקתן, מוכנות לכל הטחה, לכל פרט. והאנשים באוטובוס, רובם רוסים, גם הם מכירים את סטאלין. מכירים היטב. הם רוצים להגיע לתחנה בקרית יובל, ברחוב זנגוויל. להספיק לקחת את כל השקיות מהשוק ולרדת מהר בדלת האחורית. משננים את המילה "רגע" בעברית, מפחדים לשכוח אותה. כדי שהנהג לא יסגור עליהם בטעות את הדלת. כמו שקרה אתמול.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s