עוד יום. מאה שערים, הלוויה של טניה ריינהרט ועפרה חזה

חמישי האחרון התחיל קצת מוזר. אחי הקטן, ליטאי למהדרין, ביקש ממני לאסוף משהו מהדירה של סבה של אשתו, בלב מאה שערים. ביקשתי ממנו, כמו באגדות של סיפורי הצדיקים, קצת מקום בגן עדן, לידו. בתמורה למטלה. הוא ענה לי שהוא יבדוק אם יש מקום במטבח לאנשים שמתמחים בבשר לוויתן. כופר. הטיח בי. ואני, מצוות צדיקים נאמנה, הלכתי למאה שערים כדי לבצע את השליחות הקדושה. דפקתי מעדנות בדלת ופתחה לי אשתו של הרב. הרבנית. הרב איננו, עוד לא חזר מהישיבה. ביקשה ממני להתיישב ליד השולחן ולהמתין. היא חזרה למטבח ואני הסתכלתי סביבי. על השולחן היו פתקאות קטנות עם שמות נשים ושמות אמהותיהן, כדי שהרב, לכשיתיישב ללמוד יזכיר את השמות בפתקים. אולי חולות, אולי רוצות בן זכר. אולי ילדה. היו על השולחן גם מעטפות סגורות הממוענות לרב. אחת מישיבת קול תורה, השנייה מישיבת חברון. אשת הרב נכנסת לסלון מדי פעם כדי לנסות ולהעביר איתי שיחה, כדי שלא אשתעמם. ממליצה לי, לאחר שסוקרת אותי בעין חשדנית, לקרוא קצת סיפורי צדיקים. אולי יפתח לי הלב. נכנסת שוב ומשוחחת איתי על שידוכים. הנה הנכד של פלוני התחתן עם הנכד של פלונית מניו יורק. רגילה היא לעוזרת. גויה. הייתה ישנה שם בבסמנט. פה מקום לילדים אין, שלא לדבר על בסמנט. חיים בדוחק. צריך התאמה. אני מהנהן בהסכמה. אומר שמבין על מה היא מדברת. ומה איתך היא שואלת? אני מחפש התאמה, אני עונה לה.
מסביב לשולחן כיסאות. על אחת הכיסאות כרית, משמשת כנראה לרב לכשיחזור. מגילת אסתר מקלף מצהיב עוד מונחת בארון זכר לפורים. מהמטבח עולה ריח של דגים. הנה היא מגיעה שוב לסלון, כפופה ברובה. כיסוי ראש דקדקני שלא מותיר אף שערה בחוץ. מדברת על עוד שידוך שלא צלח. יש לשים לב להתאמה, אני מחרה מחזיק אחריה. בסלון יש מיטה ועל המיטה מונחות חמש מגירות הפוכות. זכר לפסח. שהיו הופכין מגירות שבועיים לפני החג.

בסלון יש וילונות חומים וגם נברשת חומה פשוטה. כשהרבנית נכנסת למטבח שוב, אני מעיז להוציא את המצלמה ולצלם את הנברשת. רק אותה. מרגיש כמו פושע, כמו שהרגשתי כשעניתי לטלפון. פה הזמן עומד מלכת ואני מרגיש שלא בנוח להשתמש במצלמה או בטלפון.
עוברת שעה והרב נכנס באיטיות דרך הדלת. הרבנית מצביעה עלי ומסבירה לו את הקשר ביני לנכדה שלו. הוא מסתכל עלי ונאנח. היא מבקשת ממנו לברך אותי והנה אני מושיט את ראשי והוא לוקח את ידי. מברך את מה שהוא מברך. אני מבצע את השליחות וממהר ליפו. העיר.

ביפו אני פוגש את אלינוער רבין. פגישה הנוגעת לסלואו פוד בת"א. אלינוער מרכזת את הקבוצה בת"א-יפו ואנחנו מדברים על אוכל ועל זנים של תפוחים ושמן זית. נזכר בדגים ממאה שערים. מתנצל בפניה על הפגישה הקצרה שהתאחרה בגלל השהות בבית הרב. אני ממהר להגיע להלוויה של זוגתו של אהרן שבתאי, טניה ריינהרט. אני קובע עם צ'יקי וליבסקר באבן גבירול, כדי לנסוע לקיבוץ עינת.
אנחנו נכנסים לאוטו שמונהג על ידי בחורה עם השם אדווה. היא מפעילה GPS ואנחנו הולכים לאיבוד. בתוך המכשיר. עד שאנחנו מגיעים לאזור ראש העין ונכנסים לקיבוץ. המכשיר הארור מצווח שעלינו להגיע דווקא לחדר האוכל של הקיבוץ. ליבסקר שיושב מקדימה מפאת גילו ורגליו הארוכות, כמעט ומרטש את המכשיר עד שאנחנו מבחינים בשלט לבית העלמין של הקיבוץ. אנחנו פוגשים את גיאגיא ואחותו וממהרים ליצור קשר עין אוהד עם אהרן שנתמך על ידי ילדיו. השיירה מתקדמת לחלקת הקבר והנאומים מתחילים נוכח הקבר המכוסה. מדברים על טניה, על כישוריה האקדמיים ועל הפעילות האקטיביסטית שלה. מפנים אצבע מאשימה לכיוון אוניברסיטת תל אביב על שבחרה להצר את צעדיה. מקריאים מכתב של נעם חומסקי בו הוא מודיע כי שקל לבקש ממנה שתחליף אותו במשרה שלו ב-MIT. דיבורים על תחביר ועל פוליטיקה משמשים בערבוביה, עד שאהרן עולה לדבר. עד אז הוא דאג במין ילדותיות לכוון את המיקרופונים לדוברים. אהרן מזכיר בחיוך נבוך על שמכל הדברים שנאמרו עליה הערב, הוא בעיקר זוכר שהיא ישנה כל כך טוב לידו. הוא עוד לא עיכל את היעדרה של טניה. הוא פונה אליה, היה מאד תלוי בה. לקראת סיום דבריו, הוא מדבר על החצי שהוא מילא ועל החצי שהיא מילאה. היא הייתה החצי האסרטיבי. בנמל התעופה קנדי, בדרך חזרה לארץ, הוא הבין שהוא יצטרך לשלם על שתי המזוודות הנוספות. שהיו של טניה. כשהוא הגיע לנמל, הוא יצא, כפי שנהג עם טניה, מחוץ לשדה, כדי לעשן יחד. הוא עישן עם טניה, כך אהרן. כשהגיע לפקיד של אל על, הוא פנה בטון החלטי, בטון של טניה, לפקיד של אל על. הוא סיפר שהם הגיעו שני אנשים לניו יורק. כל אחד עם שתי מזוודות. והם יוצאים שני אנשים מניו יורק. אחת בתוך ארון ואחד מבחוץ. כל אחד נושא שתי מזוודות. אהרן המשיך לדבר אל טניה. היית גאה בי.

אנחנו מחבקים את אהרן. הוא מבקש ממני לבוא שוב ולהכין חצילים. עיניו עצובות. אנחנו מתקפלים לאוטו בחזרה ונוסעים לשכונת התקווה, למסעדת ניסים. אהרן אוהב לאכול שם. אליפות, אומר צ'יקי. אנחנו משתמשים שוב ב-GPS לניווט בתוך ת"א. הולכים שוב לאיבוד ומצליחים להגיע בעזרתם של אנשים טובים עד לשוק התקווה. אנחנו יושבים אצל ניסים שמכריז בכל מקום על כך שהוא ממציא ה"לפה". מספר 1 בכל היקום. אנחנו מזמינים שיפודים ואני מבטיח לפרסם אותו. באינטרנט, אני אומר לו. כולם יבואו.

 

מאקרו של ניסים

אנחנו יוצאים החוצה והולכים לחנות קטנה שמוכרת מלבי וקדאיף בקופסאות פלסטיק קטנות. בעלת המקום, עם ציפורניים מושקעות, מבקשת להצטלם וגם לה אנחנו מבטיחים פרסום חינם באינטרנט. שזה בעצם פה.

אנחנו יוצאים ומבקשים משלוש ילדות לעזור לנו להגיע לבית שבו גרה עפרה חזה. מסתבר שאחת הבנות, האמצעית בתמונה, היא האחיינית של עפרה. והיא מכוונת אותנו עד הבית. מאוחר יותר הבנו שגם היה טקס באותו ערב, שעתיים לפני שהגענו. עברו שבע שנים מאד שעפרה נפטרה.

אנחנו עולים לקו 16 ואני ממשיך למסעדת אינג'רה. מסעדה אתיופית חדשה ברחוב בן יהודה, קרוב לאלנבי. רחל, שחקנית תיאטרון יפה, מפעילה את המסעדה ואני עוזר לה קצת עם התפריט.

אני מרגיש מותש לגמרי מאותו יום. יושב עם רחל במסעדה שעה קצרה וממשיך לכיוון הסטודיו של החבר ניר. הוא מארח חברים מברלין. אני נשאר קצת לנימוסין וחוזר לירושלים.
יום למחרת אני קופץ לסמיר זאלאטימו, לנסות ולדבר איתו על תנור העץ שהיה לו פעם. בדרך אני עובר אצל אבו עארף, שעושה את העוומה הכי טובים בעולם. אני מבקש חצי קילו וממתין בערך רבע שעה. אנשים שעוברים ליד הכוך הקטן מציצים פנימה ומנסים להבין את אורך התור. הם מברכים את אבו עארף שהגיע לעבוד, למרות גילו המתקדם. והם מחשבים במהירות. אני ביקשתי חצי קילו, האדם שלידי ביקש שני קילו. סיפור של עשרים דקות. מברכים את אבו עארף וקופצים בינותיים לקנות קדאיף אצל פיליפ.

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בין רקה לרקה  On מרץ 26, 2007 at 4:57 pm

    בהם נדמה שהחיים חלפו, מבלי שיצקנו לתוכם כל תוכן.

    ויש ימים אחרים, כמו זה שתיארת, שנותנים טעימה, נגיעה, רחרוח בכמה עולמות – וכמעט במקביל.

    איזו רשומה יפה.

  • סנדי ש.  On מרץ 26, 2007 at 6:21 pm

    איזה יופי (-:

  • יפעת  On מרץ 26, 2007 at 6:55 pm

    טניה היתה מרצה שלי באוניברסיטה, והיתה אישה מאד מיוחדת. מוזר לחשוב שהיא כבר לא כאן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s