המקום נמצא בשוק של שער שכם. הוא נראה מבחוץ כמו מספרה. את המאפה אפשר לבקש עם אגוזים או עם גבינת כבשים.
קצת קשה למצוא את המקום. הכי פשוט זה לטפס לכפר האתיופי שמעל לכנסיית הקבר ולרדת משם לכיוון השוק. זאלאטימו נמצא בסוף של המדרגות, מצד שמאל.
הסניף בעמאן זה אותה משפחה, אבל הם התחילו בירושלים (בסוף המאה ה-19). המעבר לעמאן היה בטח בשנות החמישים – כמו אצל הרבה פלסטינים מהגדה.
עוד פרטים באתר האינטרנט http://www.zalatimo.com/
סמיר סיפר לי שהסבא שלו הגיע מאלג'יר, אז כנראה זה באמת המקור לכולם.
הוא גם אמר שה"מוטאבאק", הסמל שלהם, כבר מזוהה תחת השם "זאלאטימו".
דוקא יפה ההבדל בין המדים המהודרים של האופים בירדן מול הפשטות בסניף המקורי בי-ם.
תגובות
איזה טעים זה נראה!
איפה אפשר לטעום?
התמונות לכשעצמן מעולות, צילום התנועה גורם לזה להרגיש אמיתי.
המקום נמצא בשוק של שער שכם. הוא נראה מבחוץ כמו מספרה. את המאפה אפשר לבקש עם אגוזים או עם גבינת כבשים.
קצת קשה למצוא את המקום. הכי פשוט זה לטפס לכפר האתיופי שמעל לכנסיית הקבר ולרדת משם לכיוון השוק. זאלאטימו נמצא בסוף של המדרגות, מצד שמאל.
עוד סיבה נרשמה לעלות ירושלמה…
מעניין, יצרני הבקלאווה הכי ידועים בעמאן גם הם משפחת זלאטימו, מעניין אם יש קשר…
איזה צילומים יפים, תודה.
המשפחה של סמיר היא מאלג'יר במקור (למרות שיכול להיות שהאגף הירדני גם הגיעו משם)
הסניף בעמאן זה אותה משפחה, אבל הם התחילו בירושלים (בסוף המאה ה-19). המעבר לעמאן היה בטח בשנות החמישים – כמו אצל הרבה פלסטינים מהגדה.
עוד פרטים באתר האינטרנט
http://www.zalatimo.com/
סמיר סיפר לי שהסבא שלו הגיע מאלג'יר, אז כנראה זה באמת המקור לכולם.
הוא גם אמר שה"מוטאבאק", הסמל שלהם, כבר מזוהה תחת השם "זאלאטימו".
דוקא יפה ההבדל בין המדים המהודרים של האופים בירדן מול הפשטות בסניף המקורי בי-ם.