על זווילי ועל סטאלין

בבאר שבע אני נפגש עם חביבה. בחיוך היא מבטיחה חוויה בלתי נשכחת במסעדה תוניסאית באזור העיר התורכית של באר שבע. אנחנו פוסעים ברגל, עוברים ליד חדרי סטודיו נטושים, סגורים ומוזנחים. תעלות ביוב זורמות באזור. נכנסים לביקור קצר במסעדה תימנית שסמוך לפתחה תלוי שלט כי הכשרות ניתנה למקום מידיו של בורא עולם והיא עד סוף הדורות. בעל המקום מזמר ומקפץ בינות לאנשים, מגיש להם אוכל עם המון אהבה. הוא מבשל בפתיליות ומחזיק בבור גדול לאפיית לחוח וסלוף ואני מבטיח לעצמי ולבעל המקום לחזור. אנחנו נכנסים ל"דגיה של זווילי" והוא שמבחין בחביבה, מיד מאירות עיניו. הוא טורח על השולחן ומפציר בנו לשבת. הוא מגיש סלטים ושואל, ועונה, מה נאכל. הוא מציע חריימה ואני מאתגר אותו בסיפור על החריימה הכי טובה שאכלתי.
זה קרה בפעם הראשונה שחזרתי לתוניסיה בבגרותי, לפני כשלוש שנים. יצאתי באוניה מהנמל של גנואה ולאחר 24 שעות הייתי בטוניס, עיר הבירה של תוניסיה. באותו זמן אחות של אבא שלי, פרתונה, חיה בטוניס. בעלה רבי חיים צבי מאדאר, זכר צדיק לברכה, היה הרב הראשי לתוניסיה ומתוקף תפקידו הוא היה חייב לגור בעיר הבירה. אני הייתי מותש ורעב מהאוניה. הייתי גם מאד נרגש לראות את טוניס. בחוץ ירד גשם סוער, דמעתי מהתרגשות וידעתי שלפניי עוד דרך ארוכה עד האי ג'רבא. רציתי להגיע למקום חם. אמנון, בן דוד שלי, אסף אותי מהנמל והסיע אותי לבית. רבי חיים ישב שם על הכיסא הגדול והיה שקוע בקריאה, נראה חולה מאד. אשתו, דודה פרתונה, חייכה אלי והושיבה אותי לאכול. יש בטוניס באגטים פריכים שמשמשים בעיקר להכנת קסקרוט. הם נחו על השולחן ליד החריימה הכי טובה שאכלתי בחיים שלי. אחרי שאכלתי, אני זוכר, הייתי כל כך עייף שגררתי את עצמי למיטה, רק כדי לקום מוקדם בבוקר לנסיעה הארוכה לג'רבא.

זווילי הקשיב לסיפור וקיבל את האתגר. הוא רץ למטבח. חזר בכל כמה דקות עם עדכונים מהסיר. טוען בעלבון מופגן שאם הייתי מזהיר אותו בבוקר, הוא היה נותן לחריימה להתבשל באיטיות עד שהייתי מגיע. אבל זה לא תירוץ, הוא מוסיף. שמתי לך בורי טבריה בחריימה, כדי שתרגיש את הטעם. אני גם שם לך הרבה חריף, אתה ג'רבאי, למרות שאתה נראה לבן מדי בשביל החריף שלי.
כשהחריימה מגיעה, טעימה בטירוף, זווילי אומר לדוד, בעלה של חביבה, תראה איך הג'רבאים מנגבים את הרוטב. עם שתי אצבעות. תוניסאים אמיתיים מנגבים עם כל היד. אני בולע בחיוך את העלבון ומקשיב ביחד עם כולם למשפטים שזווילי, עם השראה גדולה, מעניק לנו. הוא איש גדול עם פנים יפות. יש לו עיניים מיוחדות, כמעט שמחות. הנה הוא מדבר על אהבת הבריות. על איך הוא "גידל" את כל משפחתו כבר בגיל צעיר. מצהיר שכמעט ואין לו שונאים. לשונאים המועטים שכן יש לו הוא מאחל שכל. כדי שיכירו אותו באמת. חביבה מוצפת. אומרת עליו שהוא הר געש של רגש. מדברת על ארובות עיניו. הוא שותה עוד כוסית של וויסקי וחביבה מנסה להניא אותו מכך. זה יכול להזיק לך, אתה יודע. זווילי, מדושן מעונג, מנסה לעשות איתי תחרות בוכה. כמה בוכה בוקובזה אתה שותה בחודש, הוא שואל אותי. כטוב ליבו בוויסקי.
עכשיו, בוכה בוקובזה למי שלא מצוי ברזי הבוכה, היא בוכה איכותית במיוחד, שגם עולה לא מעט (מאתיים שקל הבקבוק). אחרי כמה ימים במקפיא היא מקבלת את הסמיכות של שמן זית, עם ריח חריף של תאנים. תענוג. זווילי גומר כמה בקבוקים בחודש. אני בקושי חצי בקבוק, אם אני בכלל מצליח להשיג. אני נכנע.
ד"ר אחד, אף אוזן גרון, נכנס לדגיה ומביא לזווילי בקבוק אבסולוט מתנה. יוצא אחרי חצי שעה, חרף הפצרותיו של זווילי שצועק אחריו לאחר שהוא טורק "זה לא היה ביקור".
 
בחזרה מבאר שבע, ברכבת לתל אביב, נכנסה לקרון שלי בחורה יפה שדיברה בטלפון בצרחות עם ההורים שלה. כנראה לא אפשרו לה לחזור לפני שתים עשרה או משהו דומה. היא דיברה עם אמא שלה בקול מאד גבוה שהפריע לכולם. רוסי זקן שישב מולי החליט לעשות מעשה. הוא פתח את הטלפון שלו, השים עצמו כמדבר, והשיב לבחורה בצעקות משלו.
– "אל תעשי לי בעיות", הטיחה הילדה באמה.
– "על איזה בעיות את מדברת? כשהייתי בגילך לא נתנו לי בכלל לצאת מהבית!". צרח הזקן בחזרה.
– "אתם חיים בעבר"
– "אלא מה? נחיה בעתיד? מה אנחנו אסטרונאוטים?". כך הזקן.

וכך הקרון קיבל לעצמו אתנחתא קומית עד קריית גת. הבחורה עם הקול הגבוה לא ממש שמה לב לדיאלוג המשעשע ויצאה בתחנה בפרצוף כועס במיוחד. הזקן שתה בקבוק מים שהיה אצלו ונענע בראשו בצער כלפי הילדה.

 

כשאני מגיע לירושלים אני יושב בסוף האוטובוס ומזהה את אנג'לו כשהוא נכנס לאוטובוס. אנג'לו הוא מאחרוני הסטליניסטים בירושלים. הוא מאד גבוה, יש לו שיער לבן ומבע עז בעיניים. אני זוכר שיש לו בנות יפות. באוטובוס הוא לבש חולצת טריקו לבנה שבלורד קיטש' גיהצו עליה עבורו את הדיוקן של סטאלין. באוטובוס ישבו אנשים חרופי חיים עם סלים. הסתכלתי על אנג'לו מרחוק. הבנתי שהוא קרא את "הטיהורים הסטליניסטיים" של יגאל חלפין. הבנתי שהוא לא הסכים עם אף מילה מהספר. הבנתי שהוא קרא את כל מה שנכתב על הספר בביקורות הספרות של "הארץ" בזעם עצור. כשהוא נכנס לאוטובוס, די היה באדם אחד שהיה מבקש ממנו סליחה או עזרה עם הסלים, כדי שהיה מקבל מקלחת של עובדות על מה קרה באמת בשנות ה-20 במאה הקודמת באותן חקירות. חקירות לכאורה, יוסיף אנג'לו. הוא עולה לאוטובוס עם פנים מלאות בצידקתן, מוכנות לכל הטחה, לכל פרט. והאנשים באוטובוס, רובם רוסים, גם מכירים את סטאלין. מכירים היטב. הם רוצים להגיע לתחנה בקרית יובל, להספיק לקחת את כל השקיות מהשוק ולרדת מהר בדלת האחורית. כדי שהנהג לא יסגור עליהם בטעות את הדלת. כמו שקרה אתמול. 
 
מי שנמצא בניו יורק הערב יכול לקפוץ הערב ל"מקור" ולראות עבודות וידיאו ארט של אמנים ישראלים (גם אני מציג שם) והופעה של קורין אלאל וערן צור. פרטים כאן

מהספר כף הכהן וקונטריס חסדי כהונה (הודפס בליוורנו, שנת דרשו ה' ועזו לפ"ק) :
(מופיע בעמוד האחרון)
מבקש אני מחילה וסליחה מראש מאת כל אחינו נדיבי עמנו באם יחסרון איזה שמות. או אלה שמו'ט. או במנוחות לא במקומן נוחות. נא ידונו אותנו לכף זכות כי כיום ירדו חולשות. והפועלים עצלים ועושים לנו בושות. אנו תקוה סוף סוף הספר יהא לברכה רבה. עד זקנה ושיבה ברפואה שלמה. ואחלמה תמה.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דני בלוך  On מרץ 13, 2007 at 3:17 pm

    בן דודי נישא לטוניסאית והחריימה והקוסקוס שלה מעולים. לפני שנים הייתי בפריז ולבקשת אמי הלכתי לבקר את קברו של אחיה. ברובע mairie d'ivri
    כשהגתי המשרד היה סגור להפסקת צהריים. שאלתי את השומר אם יש מסעדה טובה בסביבה והוא הצביע לי על אחת. הגעתי. זו היתה מסעדה טוניסאית ומנת היום היתה קוסקוס טוניסאי עם פירות ים. מעולם לא אכלתי קוסקוס כזה טוב ומשובח. אכלתי מזבחי מתים ונהניתי.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On מרץ 25, 2007 at 6:41 pm

    למה הורדת את התמונה של דודה פרטונה?
    😦

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s