שחר אבקשך

היה זה מסביב לשולחן קטן. ישבתי ליד אהרן עמרם. לידו ישבה חביבה ולידה ישב רצון הלוי. מתחת לחליפה האפורה רצון לבש אפודה, אפורה גם היא, צעיף אפור היה כרוך מעל לכתפיו (ובין כתפיו שכן). הוא אחז במבטא כבד. גם כשעבר את גיל שישים המשיך לעבוד בבניה. אחרי הצהריים נהג לכתוב שירה. אוהב, כדרכם של יהודים מארצות המזרח, לומר "ארץ ישראל" ולא ישראל ולא מדינת ישראל. מהי שירה דתית הוא נשאל והנה הוא עונה. עיניו נודדות. שירה דתית ניצבת בין נבואה לתפילה. הוא מדבר על שירה, גם על לורד ביירון ושייקספיר. טוען שהומרוס היה לוי.
לידי ישב אהרון בחליפה כחולה (אמא שלי קוראת לזה בלומארין). כיפה סרוגה, מגולח חלק ושיער משוך לאחור. שומרי הזיכרון חביבה כינתה אותם. הסתכלה בתאווה על גרונו, אולי יפיק צליל בדקות הקרובות. אהרון מדבר על שילובי השירים היפים של רצון. חביבה מקריאה אחד מהם ורצון, בתנועה לא רצונית, פוכר אצבעותיו אחת באחת.
אהרון מדבר על אריות איטלקיות שהוא למד בילדותו, בתל אביב. על החזרה שלו לשירה התימנית. "שחר אבקשך". יש שירים לבוקר, לאחרית הלילה. שירים לצהריים.
אני יוצא מהבניין, מסתובב קצת ועוצר מונית. הנהג והמונית עוצרים והוא מתעדכן בכתובת שאני מספר לו ופותח בשיחה. אני בכלל לא הייתי אמור לעבוד עכשיו. אז מה קרה? אני שואל אותו. בשבוע שעבר עם כל הפרס הגדול שהיה בטוטו, אני וחבר שלי השקענו בפרס והפסדנו, אז אמרתי שאעבוד כל השבוע, לכסות על ההפסד. כמה שמתם? אני מתעניין. אלפיים. כמה אנשים? היינו שתיים לא שלוש. שלוש זה כבר גן ילדים. אני בכלל לא הולך על הפרס הגדול, אני הולך על התוצאות של החצי. זה מליון וחצי שקל פרס. מה זאת אומרת תוצאות של החצי? בתוצאות של החצי צריך רק 14 ניחושים, לא 16. ואף אחד לא הולך על הפרס הזה. אתה זוכה, אתה זוכה לבד. נשמע קצת קשה, לא? לא, אני כבר מנוסה בזה. בכל מחזור יש 7-8 תוצאות תיקו בחצי, אתה מבין? כל מה שצריך זה לנחש איפה הם יהיו. ואז עוד כמה ניצחונות. כל מה שצריך זה ניחוש אחד או שניים. זכית פעם במשהו במשחק המוזר הזה? הרווחתי 70 אלף, לפני 13 שנה. סגרתי מיד את כל המשכנתה. אמרו לי בבנק, למה אתה סוגר. מה הבעיה לשים 500 שקל בכל חודש. ואני אמרתי לא אכפת לי, תביאו את הניירות ואני אקרע אותם. רק לא להיתקל בשלום כהן, מבנק טפחות. העורך דין הזה שלהם, אריה.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סנדי ש  On ינואר 24, 2007 at 7:51 am

    זה יפה איך שאתה כותב על אנשים

  • אודי שרבני  On ינואר 24, 2007 at 1:50 pm

    יפה

  • יוסף עוזר  On מרץ 19, 2007 at 7:40 am

    אני מצטער אבל חש אחריות להודיעכם כי המשורר רצון הלוי כבר איננו איתנו.
    האיש הבמדהים הזה היה צמא לכל הערכה למפעלו הייחודי בכתיבה ובתרגום. שירתו היא תופעה ייחודית. חשוב שכל מי שיכול לתץרום משהו להתייחסות למורשתו יעשה זאת כדי להגדיל את המפגש של היוצר עם הצבור. כבר איחרנו , כרגיל, את המועד. הוא עצמו ידע שהוא אינו שייךל לזמן. האם הנחנו שייכים למשו??

  • שועי  On פברואר 19, 2009 at 11:17 pm

    אעדכן, כי דומני כי מקצת פיוטי רצון הלוי יכלל בקרוב בפרוייקט פיוטים על שלשה עשר העיקרים לרמב"ם
    שייצא בהוצאה אקדמית-מדעית
    סוג של יד לזכרו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s