בגנות האידי-אלים

כרגיל, המחשבות שלי מפוזרות לחלוטין. אני שוטח אותן כאן, כי בכל זאת מדובר במסגרת אישית.
 
לפי תורת הנפש הפרוידיאנית ה"איד" הוא החלק בנפש המאגד את החלק המונע על ידי יצרים. סוג של אנרגיה.
מישהו סיפר לי פעם על המעשייה אודות הזקן שהיה יושב ושותה קפה בניחותא בבית קפה קאהירי וכשנכנסו הנאצים פנימה, עמד הזקן ומחא כפיים בהתלהבות. לאחר מספר שנים, כשהבריטים נכנסו לאותו בית קפה, הזקן עמד שוב ומחא כפיים באותה התלהבות. ילד שהיה במקום שאל אותו לפשר ההתנהגות הלא עקבית. על כך ענה הזקן לילד: "שים לב שגם הגרמנים וגם הבריטים כבר לא נמצאים פה. אני תמיד אשאר כאן. אחדל להיות כאן כשאתעקש על עקרונות מסוימים".
 
כבר הרבה שנים שאני מלא התלבטויות לדרך בה אני צריך ללכת. לדרך בה אני אמור ללכת. הביוגרפיה הקצרצרה שלי כוללת תהפוכות רבות, בעיקר בתקופה מלפני עשר שנים. גדלתי בחברה דתית לאומית, למדתי בישיבה תיכונית בהתנחלות אפרת, עשיתי גיחה מוזרה לישיבה חרדית. השתתפתי בהפגנות ימין, השתתפתי בבניית הישוב בת עין. סירבתי לשרת בשטחים ונכלאתי על כך.
הנסיעות האחרונות שלי לג'רבה, למקום בו נולדתי, היו למטרת בירור עצמי. חיפוש עצמי אם תרצו. אני באופן אישי שייך לעולם היהודי, וגאה בשייכות זו. ההיכרות שלי עם העולם החרדי (גם דרך אחי הצעיר שלמד בפוניבז' ומתפקד כיום כליטאי בעל משפחה), דרך ההיכרות שלי עם העולם של הציונות הדתית וכמובן ההיכרות שלי עם היהדות החילונית, עוזרות לי לגבש פרספקטיבה מסוימת. לנסות ולהבין את המקום שלי כאן, בישראל.
 
בתחילת שנותיי בשמאל וכמובן בימין, הייתי מה שנקרא "אידיאליסט". למילה הזו יש ניחוח צברי. פורטרטים של אנשים במוספי סוף השבוע פותחים במלים "אידיאליסט", "בעל עקרונות", "עקשן", כשהכוונה היא להחמיא למושא הכתבה (!). צבריות נתפשה אצל מנהיגי המדינה כתכונה מערבית. מנוגדת לתפישה של היהדות עד לאותו זמן. אם היהדות ייצגה את המזרח (הן במזרח אירופה והן במדינות ערב), ראשי הציונות ניסו לבנות את הישראלי החדש המערבי על חורבות היהודי המזרחי (ואני לא מדבר על המזרחי-ערבי).
 
כשיאסר ערפאת (שם רשעים ירקב) קרא לפלסטינאים לעלות ולכבוש את ירושלים ואת כל ישראל ויום לאחר מכן הוא הגיע למשא ומתן, הוא עמד מול אנשים שנראים כמו שאול מופז שאמרו לו, עם מה שאמרת אתמול אי אפשר להגיע להסכם. ערפאת בתגובה ודאי אמר, אבל עובדה שהגעתי לשולחן הדיונים. מה שאמרתי אתמול היה כדי לרצות את האנשים בשטח.
אז התקשורת הישראלית הגדירה את ערפאת כשקרן. כאדם המדבר משפה ולחוץ. בפועל ערפאת נהג כמו כל מנהיג מזרחי, הוא ניסה לשרוד. לשרוד מול אנשיו ומול ישראל. על פחות מכך נסגרו משאים ומתנים בעבר. התנגשות של מערביות חדה, קורקטית עם עיגול פינות מזרחי.
 
במאמר מבריק של חביבה פדיה באסופת המאמרים שערך יגאל נזרי, "חזות מזרחית", היא מציעה דימוי של פסנתר "מערבי" מול קאנון "מזרחי". צליל החלטי מול צליל מסתלסל, משתפך.
 
יש משהו באידיאלים, מימין ומשמאל, הגורם להזעפת הגבות ולחוסר הבנה של הנאמר על ידי האחר, של המציאות. חוויתי זאת מהאידיאולוגים הימניים שירו עלי כדור ששרק ליד האוזן השמאלית, בעת מסיק זיתים. חוויתי זאת מהאידיאולוגים השמאליים שתמיד ידעו להחליט מה טוב לפלסטינאים ואף פעם לא הצליחו להכניס ויכוח אמיתי בתוך השמאל. רק פלגנות מטומטמת על קוצה של יוד של סיעות בנות שני אנשים.
 
אני מתחיל להבין שהמודל המערבי המולבש כאן על מדינה שרובה יהודים שבאו מהמזרח ומקצתה ערבים שכבר חיו כאן, במזרח ושיותר חמור מכך, מדינה שנמצאת במרחב מזרחי ושכל שכנותיה (ואויביה) מתנהגים לפי התנהגות מזרחית (גם אם לא בכוונה, גם מבחינה יצרית בלבד), הוא מודל שפשוט לא יאפשר לנו לצאת מהברוך הנוכחי.
 
היהדות, כקבוצה הומוגנית, לא הייתה שורדת אלפיים שנה אלמלא הייתה נוהגת כקבוצה מזרחית. אימפריות ענק קמו וגם נפלו בגלל עיקשות מערבית. תאווה לשלטון, העברת "מסר" מסוים. אם זה בימי הצלבנים, שכל האירופים הרחיקו עד ירושלים רק כדי להוכיח שהם נאמנים לישו (יימח שמו וזכרו).
היהדות שרדה בגלל משפטים כמו זה של החפץ חיים: "בשבילי ארץ ישראל היא פולין. פה לומדים תורה". אי ההתעקשות לאדמה שנמצאת אי שם, התעקשות פאטאלית, השאירה את העם היהודי בחיים.
 
יש משהו מאד אלים באידי-אלים. יש משהו מאד החלטי, שבא מתוך יצריות מסוימת. לרוב מדובר בזריקת חץ וסימון מטרה שבא בעקבותיו.
 
מה אני עושה פה לא יודע. אני כואב כל יום שמליון וחצי אנשים מוחזקים כמו בגואטנמו, מפעולות שאני מממן. ברור לי גם שאסרב שוב להשתתף בצבא הישראלי לזרועותיו. אני אנסה להשפיע בקטן, מלמטה. אגיד לאנשים שחם פה, וחבל להתעקש על כל דבר קטן. אומר לאנשים שחשובה לאין ערוך היא החשיבה העצמאית וגם לפעמים הרדיקלית. אך חשוב גם לדעת לתמרן בין עמדות נכונות בנוגע למצבים מסוימים לעקשנות שלא מובילה לכלום.
 
הציונות הדתית אימצה לחלוטין את השיח המערבי. בעלונים שמחולקים מדי שבת בבתי הכנסת השונים, מפורסם מלל מביש וקיצוני. דודה שלי, אישה מדהימה שעלתה לפני כשנה מג'רבה והייתה סמל של סובלנות, ישבה על הספה וקראה את הטקסטים האלה. הגעתי אליה לארוחת צהריים של שבת ומצאתי אותה במצב הזה. פתאום שמעתי אותה מדברת על כך שאסור לצאת לחו"ל, כי ככה כתוב בדפים. וזאת אמרה אישה שעד לפני זמן קצר חיה לא בארץ ושעדיין חלק ממשפחתה חי בג'רבה. אני כמובן מבין אותה, היא מנ
ה להיות צדיקה מסוג אחר שהוא הורגלה אליו. צדיקה ישראלית. לאמץ את הדת החדשה שהרבנים פה מנסים להלביש על היהדות הדתית. זו שהייתה סמל לסובלנות.
אבא שלי שבשנים האחרונות שומע רק את אותם רבנים מטורפים, מצהיר על גזענות בכל שיחה שלי איתו. כשהוא הגיע לביקור מולדת לפני שלוש שנים בג'רבה, אמא שלי סיפרה לי שבשדה תעופה הקטן שבאי הוא פגש חבר ערבי מלפני הרבה שנים. הם מיד נסעו לשתות קפה ולהעלות זיכרונות.
 
בשיחה האחרונה שהייתה לי עם אהרון שבתאי וצ'יקי ארד על מלים אלו, צ'יקי טען שכאחד שנולד לתוך הכיבוש, הוא מסרב להיות עצוב כל חייו. הוא היה רוצה לפעול נגד מה שקורה, אך גם להיות שמח. במלים כאלו הוא הצהיר על מודל נכון של התנהלות.
עברו רק מספר דקות מאז שאמרתי ליגאל ניזרי שאכתוב טקסט שהוא אולי ישנא. הוא טען שהוא לא שונא מאמרים, הוא מוכן מקסימום להתווכח איתם. הוא גרם לי לחשוב בחיוך על כך שאולי יש עוד סיכוי לשיחה אמיתית.
ועד אז, כדאי להיות שמח. שימחה מזרחית של טברנה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • כרמית  On יולי 2, 2006 at 7:13 pm

    אין לי לצערי תובנות מרעישות לנפק בתגובה. רציתי רק לומר שהתרגשתי לקרוא את הדברים. במובנים רבים, התחושות שלי דומות למה שהבעת כאן.

  • רגוע  On יולי 3, 2006 at 1:03 am

    אפשר למצוא דוגמאות מפה ועד מחר להתנהלות "מערבית" של ערבים ו"מזרחית" של מערביים.
    הקביעה שהיהדות התנהגה באופן "מזרחי" ולכן שרדה גם היא מפוקפקת משהו.

    ובלי פוליטיקה אי אפשר: ערפאת לא נחשב כשקרן בגלל שאמר שילחם ורצה בעצם לדבר. זהו אונס כל כך בוטה של המציאות שקשה לי שלא להצביע עליו.
    אם כבר יש צד בסכסוך הזה שמונע מאידואלוגיה לעומת צד שמונע מלשמור על סטטוס קוו ו"הכל יסתדר" די ברור לדעתי איזה צד הוא איזה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s