מי שבעד סיום הכיבוש שירים את ידו

כמו בכל בחירות בשנים האחרונות, האנשים בישראל הראו באופן ברור שהם לא באמת נגד סיום הכיבוש וחזרה לגבולות 67. הכיבוש כבר לא כל כך מפריע ואפשר לחיות בתל אביב ולנהל חיים יומיומיים ליד הכיבוש.
חד"ש, המפלגה היהודית היחידה שמצהירה באופן עקבי על חזרה לגבולות 67 קיבלה שלושה מנדטים. מתוכם, אפשר להמר, היא קיבלה חצי מנדט ממצביעים יהודים.
קהל פוטנציאלי גדול של חד"ש הצביע אתמול לפרץ והכניס לרשימה את גאלב מגדלה ואת שכיב שנאן. כן. הוא גם הכניס בקולותיו את דני יתום, אפרים סנה, מתן וילנאי ופואד.
תל אביב עצמה, עם כל התדמית הצעירה והפלורליסטית נתנה את מרבית הקולות לקדימה, המפלגה הכי סטגנטית. הכי אריק שרון. אחרי קדימה הגיע פרץ ולאחריו הגמלאים, מפלגה המנוהלת על ידי איש מוסד לשעבר. לזה קוראים הצבעת מחאה בישראל 2006, מדינה ששולטת בכוח צבאי על שלושה מליון איש.
הליכוד, מר"צ וש"ס קיבלו בערך את אותם קולות בתל אביב. שמקבלת במערכות הבחירות האחרונות את התואר "עיר מרכז-ימין". אחרי שגם הזניקה בבחירות הקודמות את שינוי, המפלגה הכי גזענית באיזור, לכנסת.
בכל מערכת בחירות אני מוצא את עצמי מאוכזב. אני תמיד חושב שהאנשים המקיפים אותי מייצגים חלק סביר מההתפלגות במדינה. רוב האנשים שאני מכיר הם באופן מפורש נגד המשך הכיבוש. כולם גם "מודעים" פוליטית והולכים להצביע.
אך לפני הבחירות האחרונות קרה תהליך שקורה בהרבה ארגוני שמאל קיקיוניים. בישיבות אינסופיות של ארגוני שמאל מתווכחים האנשים על פסיקים של ניואנס ו"מה יגידו" ואיך כל מילה מתפרשת. הרבה יוזמות נופלות לפח בגלל ויכוח על פסיק או בגלל אנשים שמתיימרים להבין את האחר יותר טוב מאשר הוא עצמו. הוויכוחים האלה מתעלמים מהמצב הקשה שאני נמצאים בו. שום דבר לא יותר גרוע מהמחסומים, מהסגר ומהשלטון הצבאי. צריך לקבל כל יוזמה בברכה, אולי היא תזיז משהו. זה בטח יהיה יותר טוב מהמסר שאנשים שלחו אתמול באמצעות ליברמן. זהו ויכוח "בורגני" שאמור להיעשות אחרי תיקון המצב הקשה.
אז בבחירות האחרונות הרבה פמיניסטיות קבלו על כך שבחד"ש אין מקום ריאלי לאישה. וגרמו לכך שכמעט אפילו המועמד היהודי נכנס בקושי. חד"ש, מפלגה עם אג'נדה יותר פמיניסטית מרוב חברות הכנסת שנכנסו אתמול לכנסת, הותקפה על הרקע הזה. מפלגה שרוב האלקטורט שלה הוא ערבי ומכניסה למקום ריאלי מועמד יהודי כדי להראות שיש עוד סיכוי לדו קיום.
חד"ש, כרגיל, קיבלה כמה אלפי קולות בודדים של יהודים. זה מספר האנשים שתומך בסיום הכיבוש, בחוקים חברתיים אמיתיים ובאמירה פמיניסטית.
שאר האנשים שתומכים בסיום הכיבוש הצביעו הצבעות מחאה שונות ומשונות ואין אף אחד שיציג את דבריהם בכנסת הקרובה. זוהי דמוקרטיה.
 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בוב  On מרץ 29, 2006 at 11:45 am

    איפה מרצ? אני הצבעתי בשבילם, אבל כשהייתי מספר על זה הביטו בי בחשד. הייתי מסתייג ומספר שגם אני לא מסמפט את ביילין אישית, אבל האידיאולוגיה והדעות וכו'.

    עכשיו אני מבין – הם כבר לא טרנדים, עובדה שכמעט לא הצביעו להם. מוזר, הרי גם הם היו דואגים לגימלאים לו ניתנו להם המנדטים, והם גם המפלגה הירוקה בכנסת. אפשר לסמוך עליהם בנושא חינוך ואיכות סביבה והכל. הם אחראים והגונים. אז למה אנשים מצביעים לגמלאים ולירוקים ולעלה ירוק? זה רק ביילין, או שכבר לא טרנדי להיות שמאלני.
    הרי גם ההצבעה לפרץ נבעה מהמצע החברתי, ולא משמאלניותו, למרות שזה החלק אותו אני אוהב יותר בגישתו.
    והנה – גם בבלוגו ספירה אנשים מצביעים חד"ש או עבודה, כאילו אין מפלגת שמאל ישראלית, רצינית ואחראית, שלא חוטאת בלאומיות ערבית(פה חד"ש נופלים מבחינתי), שיש בה פעילות חברתית – למעשה היחידה שהצליחה להעביר חוק שמיטיב משמעותית עם עיירות הפיתוח וישראל השנייה(חוק דיור ציבורי של רן כהן). אז נכון, חבל שביילין ולא כהן נבחר לראשות התנועה, אך בכל זאת מדובר במפלגה עם עבר של עשייה נכונה ויפה ובאנשים עליהם אפשר לסמוך.

  • ליאור  On מרץ 29, 2006 at 12:12 pm

    חד"ש היא מפלגה לאומנית ערבית. לא מתקדמת ובטח לא יהודית. היית כותב דו-לאומית, הייתי גם כן לא מסכים איתך, אבל יהודית?

    רוב הציבור הצביע למפלגות שברור למצביען שבסופו של דבר יחזרו לגבולות 67. יש לנו מספיק נסיון עם חד"ש בשביל לדעת שיש הבדל בין מה שחד"ש אומרת ללפני בחירות למה שהיא אומרת אחרי. ואנחנו יודעים שברכה הוא לאומן מתלהם.

    עדיף להצביע לשמאל שיש סיכוי שיחלץ אותנו מהבוץ, גם אם הוא לא מושלם לפי איך שאתה מדמיין שמאל אמיתי, מאשר למפלגה שמזיינת במוח.

  • אורי  On מרץ 29, 2006 at 2:29 pm

    תשמע, כולם כבר הבינו שבסוף נחזור לגבולות 67. אפילו התוכנית של ליברמן מדברת על זה, שלא לדבר על כל מי שמשמאל לו.

    מה שהציבור היה רוצה, לדעתי, זו וודאות שגם הפלשתינאים מוכנים לסגור על שלום בגבולות 67. הנצחון של החמאס לא ממש עזר כאן, אני חושב. כרגע נראה שנחזור לגבולות 67, אבל המלחמה תמשך.

    בכל אופן, מוזר שאתה חושב שכל מי שנגד הכיבוש צריך להצביע חד"ש. ואם אני נגד הכיבוש וגם נגד קומוניזם?

  • רפרם  On מרץ 29, 2006 at 5:36 pm

    חד"ש היא מפלגה יהודית וערבית, היא אינה דו לאומית (לצערי…). לצורך העניין, היא יהודית, כלומר היא גם יהודית.
    הרעיון של החזרה ל-67 בלי קשר לעמדה הפלסטינית קשור לעניין המוסרי, שאסור לנו להיות שם. אסור לנו לשלוט על שלושה מליון איש בלי אזרחות.
    את זה מפלגות השמאל האחרות לא אומרות.

  • אורי  On מרץ 29, 2006 at 5:51 pm

    רפרם, אבל מהבחינה המוסרית מותר לנו גם לרצות לחיות. נגיד שאנחנו חוזרים לגבולות 67 ומקבלים קטיושות על ת"א אחר כך, יעזור לנו שאנחנו מוסריים?

  • ליאור  On מרץ 29, 2006 at 7:33 pm

    הרעיון של החזרה ל-67 בלי קשר לעמדה הפלסטינית קשור לעניין המוסרי, שאסור לנו להיות שם. אסור לנו לשלוט על שלושה מליון איש בלי אזרחות.
    את זה מפלגות השמאל האחרות לא אומרות.

    they are

  • רפרם  On מרץ 30, 2006 at 11:37 am

    אני לא כותב מהבית, אבל אנסה להיות ממוקד.
    הרצון שלנו לחיות הוא כמובן הדבר הנכון ביותר. אני סבור שבמצב הנוכחי יש לנו שתי אפשרויות: או לתת לפלסטינאים אזרחות (ואז יימנעו אותן קטיושות ערטילאיות) או באמת לצאת משם. יש לי בעיה אמיתית עם כך שפלסטינאי ומתנחל שנוסעים באותו כביש ועושים את אותה עבירת תנועה, הראשון מקבל שופט אזרחי והאחרון מקבל שופט צבאי. זה פשוט לא מקובל, בטח לא לאנשים המתיימרים להקים פה מדינה יהודית.
    לגבי הקטיושות, אנו כבר מורגלים בתחזיות אפוקלפיטיות מרחיקות לכת, תחזיות שאפילו החמאס לא מסוגל לחלום.
    אני מאמין שברגע שנחזור לגבולות 67, תוך כדי שיתוף פעולה עם הפלסטינאים בנושאי ביטחון, עם גבולות בינלאומיים לא תהיה בעיה.
    כל המפלגות מדברות על דיבור חד צדדי, מצדיקות סיכולים ממוקדים. אף מפלגה לא באמת מדברת עם הצד השני. החומה, ההתנתקות, ההתכנסות, כולם מעשים חד צדדיים מובהקים שרק מלבים את השנאה ולא פותרים שום דבר.
    אנחנו לא יכולים לנופף בשואה ובתחילת הציונות כשאנחנו עושים מה שאנחנו עושים, ולא מתוך הכרח.

  • רגוע  On אפריל 6, 2006 at 12:33 am

    לעתים רחוקות יוצא לי להתקל בגישה כל כך נביאית כלפי המציאות.
    אתה מאמין שאם נסוג לגבולות 67, כבדרך פלא, "לא תהיה בעיה" (הבעיה יהודית ??)
    לעומת זאת, אני מאמין שפגיעה של קטיושה באדם מזיקה לאין שעור מרוב הפגיעות המוסריות שהוא עלול לספוג כתוצאה מחומות לא צודקות ו"כיבוש" של אוכלוסיה שכל חפצה הוא להקים מדינה איסלאמית על חורבות מדינת ישראל, (ואת זה לא אני המצאתי, זה החמאס אומר)
    כך שכנראה זו רק שאלה של אמונה, ומשום מה אתה נוטה שלא להאמין לממשלה המייצגת של העם הפלשתיני
    טיפוס חשדן אתה

  • רפרם  On אפריל 8, 2006 at 12:04 am

    אני לא מאמין בכלום לגבי 67. לא אמרתי שהבעיה תיפטר. כן תיפטר הבעיה המוסרית שלנו, זה בטוח. אנחנו כיהודים, כך אני חושב, לא יכולים להחזיק במיעוט בלי זכויות אזרח. בלי תעודות זהות.
    את מה שהחמאס רוצה הימין מדקלם באמונה עיוורת כבר שנים. סוג של פנטזיה. בכל פעם שמישהו מהצד השני פולט מלים של שלום, כולם אומרים שהוא משקר או שפשוט מתעלמים.
    החמאס עלה לשלטון הרבה בגלל ישראל. לא רק שהיא בנתה אותו בשנות השמונים, היא גם דיכאה כל פרץ עצמאות של הפתח וכך מסרה את השילטון לידי החמאס. אבל אין לי כח לדבר פוליטיקה כל כך הרבה.
    החזרה ל-67 היא אינה פוליטית. היא פשוט הכרח מוסרי.

  • רגוע  On אפריל 13, 2006 at 11:23 am

    גם את פליטי 48 לשייח מוניס החרבה?

  • רפרם  On אפריל 14, 2006 at 11:34 am

    מושג שהחמאס והימין הקיצוני לא אוהבים להשתמש בו.
    הימין הקיצוני מחד רוצה לשלוט על הכל, מאידך גם החמאס רוצה את אותו הדבר. שניהם משני הצדדים מנסים לטרפד כל דבר שהוא "עמק השווה".
    לעיצומו של עניין, יש כרגע הבדל עצום אפילו בין איזורים בירושלים שסופחו לשטחי 67. שם יש מחסומים, שם יש אפליה על רקע דתי, שם יש אפרטהייד. על זה דיברתי כשהזכרתי את המילה הקדושה "מוסריות".
    לא בשטחי 48 ולא בחלק המזרחי של ירושלים יש תעודות תושב ולא תעודות אזרח לאנשים.
    ובאמת, מפסיק כבר לאמץ את האידיאולוגיה של החמאס בכל פעם. זה קצת משטח את השיח.

  • רגוע  On אפריל 14, 2006 at 5:54 pm

    בישראל השמאל בשלטון והימין הקיצוני בטל בשישים, אצל הפלסטינים החמאס הוא מפלגת השלטון שנבחרה בבחירות דמוקרטיות.
    המחסומים הם כלי לגיטימי בעיני להתמודד עם רוצחים שנהנים מתמיכת האוכלוסיה המקומית. הטענות לאפרטהייד הן מוזרות מאחר והרשות הפלשתינית היא זו ש"דואגת" לצרכיהם של הפלשתינים
    איך שלא תסובב את זה, ישראל מוכנה היום כמעט להכל תמורת "שלום ובטחון".
    לצערי, החולשה שאנחנו מפגינים אל מול האויב תוודא שלא נקבל לא שלום ולא בטחון.

  • עמנואל can't  On אפריל 25, 2006 at 12:02 am

    רפרם היקר.

    נדמה לי שכמו בהלוואה בבנק המדינה שלנו צריכה טווח ביטחון לפני שהיא מוותרת על נכסי המלחמה
    ברור שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך, אך מצד שני ההיסטוריה הקרובה והרחוקה מוכיחה כי מדינות זקוקות לערובות כלשהן עמ"נ להבטיח אתת קיומן התקין. פשע הכיבוש אולי נורא בעייניך, אך גם הפיגועים, ובמצב הנוכחי ראוי להפסיק את שניהם. נדמה לי שחד"ש לא מציגה אלטרנטיבה למצב בו אנו נחתת חרבותינו לאיתים אך הם לא יחתתו חניתותיהם.

  • רפרם  On אפריל 26, 2006 at 9:35 am

    רק לאחרונה דיברתי בזאת מסביב לצלחת מסויימת.
    יש את העיקרון הלניניסטי (שז'יז'ק היום מייצג אותו טוב) לפיו שים נפשך למען הנדכא, החלש, הנכבש, עד לנקודה שזה פוגע בך.
    או, עכשיו מה זה פוגע. מתפרסמים היום נתונים לפיהם רוב עמישראל חושב שאנחנו בסכנה קיומית. אז קדימה, וטבחת בחגך.
    אולי פה ההבדל הקטנטן.

  • עמנואל can't  On אפריל 26, 2006 at 5:25 pm

    היות ואכלתי מצלחת זו, אני מרשה לעצמי לחסוך לך את מירב העניין ולומר, כמו שאצרתי בצלחת, כי הגדרתך לסכנה ברורה ומיידית אינה החלטית דיה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s