שאראס ולינור כמשל

מעניין לראות שבכנסים של החזרה בתשובה, הכוכבים התורניים שחזרו בתשובה ושאמורים לספר על גילוי האור הם דווקא האנשים שמרכיבים את האלמנט הפחות אינטליגנטי של התרבות החילונית. כך אפשר לראות בשלטים הגדולים פרסומים על מיס אירופה לשעבר, לילך בן סימון שחזרה בתשובה או על שחקן כדורגל פלוני אלמוני. לפעמים גם מכניסים ככוכב אורח איזשהו קצין קרבי שמספר על חוויותיו משדה הקרב ועל גילוי האור איפשהו.
אני לא רוצה לקבוע או לנתח תופעות חברתיות, זה לא תפקידי. אבל אני מנסה להבין את הנהיה הדתית/חרדית אחרי אלילים חילוניים דווקא מהתרבות הנמוכה יותר (איש צבא/שחקן כדורגל/משתתפת בתחרות "יופי"), למה הם לא מתפארים דווקא באינטלקטואלים חשובים, במשוררים וסופרים. האם רק בגלל שאין כאלה?
אני מניח שיש פה אלמנט שנועד לפנות לעממיות של האנשים אותם הם רוצים להחזיר בתשובה ושהם קהל היעד שלהם. כך הייתה היציאה המטומטמת של אלי ישי מש"ס לגבי אי שיתוף ילדי עובדים זרים ב"כוכב נולד". זוהי הייתה לקיחה של אלמנט שקל לשנוא (עובדים זרים), חיבור שלו לתכנית נמוכה מבחינה תרבותית, וחיבור שגורם לנמוך מצח הראשון לכעוס. על העובדים הזרים. גם הפניה של ש"ס אל אנשי בית"ר ירושלים שלא יערכו את מסיבת פתיחת העונה שלהם בתשעה באב, בלי שום מחאה ולו סמלית על קיום המשחקים בשבת, ממקמים (לפחות את ש"ס) לא כמפלגה "למדנית", אלא יותר כמפלגה המחפשת את הנמוך בצד השני ומתחברת ומתדיינת על גבו.
עכשיו, אין פסול בפניה ל"עממי". זהו לחם חוקה של הפוליטיקה והדמוקרטיה. אבל מה קרה לדיונים האמיתיים בין דת לחופשיות מדת? למה מכל הפוליטיקאים הנקראים (בעיני עצמם) דתיים, לא נשמע דבר הגות עמוק אחד או עימות אמיתי בנוגע לתפישת התרבות החילונית? ואני לא רוצה להמעיט פה מהקרדיט לשינוי ומר"צ שגם השטיחו את הדיון העמוק בצורה של חלוקת פליירים המפצירים בעוברים ושבים לקנות חזיר.
הסיפור האקטואלי האחרון של נישואי הכדורסלן שאראס עם מיס עולם לשעבר חידד שוב את העניין. ברוך מרזל לקח על עצמו את תפקיד מגן החברה הישראלית. הוא השתמש בזוג מפורסמים כדי להביע את משנתו המסוימת. הוא אולי רצה לצבור הון פוליטי, זה לא משנה. מה שמשנה הוא שמרזל בחר (שוב) בשני גיבורי תרבות מאד נמוכה. אחד כוכב ספורט והשנייה היא אישה שהסתובבה בבגדי ים בתחרות לממכר בשר.
אגב, לא חכמה ממנו הייתה הגב' גלאון ממר"צ שמיהרה באקט אלקטוראלי משל עצמה להגיב במכתב משלה על כך "שזכותה של לינור אברג'יל לעשות מה שהיא רוצה". היא בעצם מיקמה את עצמה באותו מקום, וגם נפלה באותו פח ערמומי.
אז אולי זה פן אחד, ברגע שנציגי האל עלי אדמות מיוצגים בפרלמנט, הדיון, כמו בפרלמנט, מיד יורד לרמה של שטיח.
וזה יפה לראות איך הפוליטיקה (כמו האהבה) חזקה מהכול, אך למרות זאת אני מתעקש שיש פה משהו אחר. האם החיבור לכדורגל/לדוגמניות/לצבא הוא החיבור שיש היום לעולם הדתי לעשות כדי לאתגר את עצמו? כדי להראות את "הישגיו" המיסיונריים?
האם יש פחד להתעמת עם משוררים צעירים, עם אנשי אקדמיה מושחזים ועם אמנים? האם משהו מהותי קרה ליהודים שפעם דיברו על עגלה מלאה מול עגלה ריקה והסתכלו לביאליק בלבן של העין?
בכל אשמה הפוליטיקה?
 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יובל  On מרץ 5, 2006 at 1:41 pm

    "אישה שהסתובבה בבגדי ים בתחרות לממכר בשר" – המשפט הזה שלך דוחה הרבה יותר מהאירוע שהוא אמור לתאר, והעובדה שכך אתה רואה לנכון לתאר את לינור אברג'יל מצביעה בעיקר על צרות האופקים, ההתנשאות והתרבות הנמוכה שלך, הרבה יותר מאשר על שלה.

  • רפרם  On מרץ 6, 2006 at 6:58 pm

    לא דיברתי על תרבות נמוכה של לינור. דיברתי על תחרות יופי, כאירוע מכוער שמשמש, פשוטו כמשמעו, לממכר בשר. אותן מועמדות למכירה מסתובבות, מה לעשות, בבגדי ים. כדי שיראו את הבשר.
    מכוער ככל שיהיה, זו המציאות. וכן, היא מכוערת ומבחילה.
    ולעצם העניין, אכן, מדובר בעיניי בתרבות נמוכה. ודאי.

  • אורית  On אוגוסט 22, 2006 at 1:21 pm

    אין שום פחד להתעמת עם אנשי אקדמיה,אדוני המזלזל,אתה מוזמן לשבתות שעורך ארגון ערכים,ולראות עם מי הם מתמודדים ובהצלחה יתרה!,פרופסורים מהשורה הראשונה,סטודנטים וכן גם כוכבים חילוניים,אנחנו גאים בזה! את התסכולים שלך על החזרה ההמונית בתשובה אל תזרוק על הדתיים,תשאל את החילונים על זה..אולי משם תבוא התשובה לספקותיך,מאחלת לך שתחזור בתשובה במהרה .

  • גלעד  On מרץ 26, 2007 at 5:45 pm

    ורק מקרה הוא שעצרתי כאן כדי לומר לך שיש לך אתר רשימות מוצלח ומעניין.
    הרשימה שריגשה אותי יותר מכל היא זאת הנוגעת לפקיחת עיניך לקיום הפלסטיני. בתור מי שלמד בישיבת נווה שמואל שש שנים לפניך, ונאלץ להתמודד עם היותו "שמאלן" כמעט יחיד בשכבה, הצלחת לנסח בעדינות ובלי התלהמות את בעיית העיניים שטחו
    מראות של יושבי יו"ש.
    ובאשר לפוליטיקאים הדתיים והתעסקותם בטפל, הרי שמדי פעם, לא מספיק תכופות, נשמע קולו של הרב מלכיאור בענייני דת ומדינה והם נכונים ומצערים – כי ברור שאף כח פוליטי לא יתגייס לעולם מאחורי מצע של הצלת הדת מידי עסקניה.
    עוד נשתמע בהמשך!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s