פיסול חברתי

פיסול חברתי הוא מושג בתחום האמנות שנוצר בשנות ה-70 על ידי ג'וזף בויס. בקצרה אומר שמדובר ביצירה של פעולות יצירתיות שממחישות קשרים חברתיים. האמנים הבולטים שעוסקים בתחום היום הם שלי זקס, קרוליין טיסדל ואינו שמידט. שלושתם גם היו חלק מהחבורה של בויס.
לא אוהב כל כך להיכנס להגדרות של תולדות האמנות, אז פשוט אסקור בקצרה את הדברים שאני מכיר ואהפוך אפילו לרלוונטי בהמשך הדרך.
בשנה שעברה, הייתי אמן אורח בצפון איטליה, אצל מיכאלנג'לו פיסטולטו. המקום שבו שהינו, כעשרה אמנים, נקרא cittadellarte, או באיטלקית "עיר האמנות" וגם הוא מנסה לגעת בנושא של פיסול חברתי, כמו בנושאים אחרים.
עבודה שבעיניי היא קלאסית להגדרה של פיסול חברתי היא העבודה של האמנית שבדית/איטלקית ביאטריצ'ה קאטאנזרו שעבדה איתי באותו חלל.
כשגרה בלונדון, בשכונה ממעמד הפועלים, ביאטריצ'ה ניסתה להמחיש את הקשרים החברתיים של הבלוק שבו היא גרה. לשם כך היא לקחה חוטי כביסה בעשרות צבעים, וביקשה מכל שכן או שכנה לבחור צבע ולהעביר אותו לשכן החביב עליהם, דרך חלון הבית.
התוצאה שנוצרה בסוף הייתה פסיפס צבעוני של חוטים שגם שיקף את הקשרים החברתיים של כל השכנים.
 

Wäscheleina © Beatrice Catanzaro

אני עצמי התעסקתי עם כמה עבודות של פיסול חברתי. אחד מהם, קטן בהיקפו היה מסעדה שהקמתי עם עוד שני אמנים, מתיאו פראריו (איטלקי) ופטר ורווימפ (בלגי) בשם "charisma", "מתנה" בלאטינית. זו הייתה עבודה די נחמדה. שלושתנו התלבשנו במדים של שפים, והסתובבנו ברחובות של כפרים קטנים עם תפריטים של המסעדה. כשפגשנו אדם מעניין, פנינו אליו וביקשנו ממנו לבחור את מה שהוא רוצה מהתפריט. בתפריט לא היו מצויים מחירים ולאחר שהאדם ברחוב בחר את הדברים שהוא רוצה, הגענו אליו לבית ובישלנו אצלו את כל מה שהוא ביקש. העבודה דומה לעבודה שעשה יואב וייס, אמן ישראלי, כשדפק בדלתות של אנשים בלילה עם כלי מטבח וכלי הגשה ובישל להם בהפתעה ארוחות ערב.
 

 
העבודה המרכזית שעשיתי באיטליה ושגם הוצגה בתערוכה הסופית הייתה קשורה למיפוי של זיכרון דרך מפגש עם נשים שונות. הסתובבתי ברחובות המרכזיים של העיר Biella ופניתי לנשים מבוגרות שישבו על הספסל ותפסו קצת שיזוף. מכל אישה שפניתי ביקשתי רשות לגור אצלה בבית במשך שבוע. היו ארבע נשים עריריות שהסכימו (בישראל היו יורים בי על עצם הבקשה).
אצל כל אישה גרתי במשך שבוע. ישנתי על הספה, או בחדר שיועד לנכדים. בבקרים יצאנו, שלובי זרוע, לבתי הקפה בפיאצה. בצהריים בישלנו יחד אוכל מסורתי ובערב שמענו מוסיקה ושמעתי סיפורים מהעבר.
מה שעשיתי בסוף בתערוכה כלל ארבעה חדרים שיוחדו כל אחד לאישה אחרת. הנשים בחרו את הצבעים ואני עיצבתי. בכל חדר היו תבשילים שהכנתי עם הנשים, כולל ספרוני מתכונים. הייתה מוסיקה וגם צילומים שונים שצילמתי. מהסיפורים שסיפרו לי הנשים כתבתי גלויות מסע בזמן, גלויות שכתבתי לאהובה דמיונית וכללו את הפרטים העיקריים בסיפורים של הנשים.
יש ייצוג אינטרנטי די דל לעבודה הזו. אפשר לראות קצת בלינק המצורף. כדי לראות את האתר היטב צריך ללחוץ על f11 במקלדת. יש גם מוסיקה באתר, שלרוב מכבידה (אפשר גם לשיר קצת עם המלים לשירים, רק תוודאו שהדלת סגורה).
 
לאתר
 
ב-17 בספטמבר הקרוב אני מוזמן לפסטיבל גבינות ב-Bra שבצפון איטליה. אני מוזמן להשתלמות בכל הנושאים של "סלואו פוד", אך התבקשתי גם לעשות עבודה במקום עם יצרני הגבינות. העבודה אמורה ליצור את הקשרים החברתיים בין יצרני הגבינות מכל העולם ולתרום לשיתוף פעולה ביניהם.
כרגע יש לי רעיון בוסר שכולל שימוש בצבעים כדי לאפיין את היצרנים השונים. חשבתי ליצור אובייקטים מפלסטיק לכל אפיון של גבינה. זה יכול להיות אפיון גיאוגרפי (יבשת) של חיה (יאק, עזים) או של תהליך יצור. לפי התכנון, לכל דוכן גבינות שיהיה בתערוכת הגבינות יהיו כמה צבעים שיאפיינו אותו ואותם אנשי הדוכן ישימו מעל גג הדוכן. המראה מלמעלה של הכיכר עם דוכני הגבינות אמור ליצור גריד צבעוני של הקשרים. מלבד הגריד חשבתי גם על פגישות צבעים שונות של היצרנים. בכל יום ובכל שעה מימי תצוגת הגבינות יפגשו צבעים אחרים וייצרו קשרים אחד עם השני. לפי שיטת הקטלוג, כולם אמורים להיפגש עם כולם, על בסיסים שונים.
 
ביום ראשון בעוד שבוע אארוז את חולצתי הטובה לנסיעה של כחודשיים. הנסיעה תתחיל בווינה, תעבור באיטליה, אנגליה, סקוטלנד ואז חודש שלם בתוניסיה. אני נוסע בעיקר לעניינים "פנים אמנותיים" ו-"פנים גסטרונומים".
אנסה לכתוב מהניכר.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רפרם  On אוגוסט 28, 2005 at 3:11 pm

    הנה לינק חשוב למי שמתעניין בפיסול חברתי:
    http://www.brookes.ac.uk/schools/apm/social_sculpture/!
    הלינק מוביל לתכנית של שלי זקס באוקספורד ברוקס. שלי היא גם אישה נהדרת, אם יש למי מכם שאלות קונקרטיות.

  • lior  On אוגוסט 28, 2005 at 8:02 pm

    אבל זה מעניין בכל זאת. תודה.

  • זו ש מהעבודה  On אוגוסט 29, 2005 at 7:42 am

    של התגובות שוב גנב לי אחת!
    היא הלכה בערך ככה:

    א. פיסטולטו – וואו!
    ב. פיסול חברתי מקומי, זה נשמע לי מעניין לא פחות לעשות את הפרויקט הזה בארץ, אצל נשים מבוגרות מקומיות, בארץ שלא יודעת לתת להזדקן בכבוד.

  • רפרם  On אוגוסט 29, 2005 at 12:26 pm

    ביאטריצ'ה בדיוק דיברה איתי אתמול וסיפרתי לה על החשיפה המוזרה שזכתה לה לפתע.
    היא ביקשה לצרף את הטקסט הזה וגם תיקנה אותי על מיקומה של העבודה. ווימאר, לא לונדון.
    הלינק הזה כולל טקסט
    http://www.rafram.com/bea.doc

  • יוסי ד.  On דצמבר 24, 2009 at 7:14 pm

    חיבור בחוטים צבעוניים בין בתים
    מופיע בהקשר אחר בספרו של
    איטאלו קלוינו "הערים הסמויות מעיין"
    בתיאור של אחת הערים בספר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s