מה היה קורה אם בורחס היה מצייר כמו שהוא כתב?

הייתי רוצה לשתף אתכם בתהליך של עבודה שאני מתחיל לעבוד עליה בימים אלו. העבודה הזו, כמו עבודות אחרות שעשיתי (לא כולן כמובן) היא מאד קונצפטואלית, אך אולי התוצאה האבסטרקטית תרגיע אנשים מסוימים, בכללם אני.
אני כרגע מנסה לקבל מימון לעבודה הזו מטייט, שזו גלריה לונדונית טובה, אדע יותר לקראת אוקטובר.
אתאר בקצרה עבודה דומה שעשיתי בעבר וגם את הקווים המנחים של העבודה הנוכחית. הכול עוד בשלבים התחלתיים ולכן אשמח לכל דיסקוס שתמצאו לנכון לפתוח בו.
לפני שנתיים עבדתי עם אומברטו אקו מאוניברסיטת בולוניה, על מיצב שנקרא "מכונה אריסטוטלית". את "המכונה", מושג שאקו הציע, בנינו מעץ והיא כללה 81 מגירות, שלושה גלגלים וספר אחד. את הרעיון אקו הציג כבר בספרו מ-1994, "The Island of the Day Before".
עיקר העבודה היה שיקוף תהליך הכתיבה של מבקרי האמנות דאז. סוג של גיבוב "עשיר" מילולית, בלי קשר אמיתי לעבודה המבוקרת.
 
הסבר קצר על המכונה האריסטוטלית:
 

לפי אריסטו קיימות עשר קטגוריות מילוליות: המהות, הכמות, האיכות, היחס, הפעולה, הרגש, האתר, הזמן, המקום והלבוש. בספר שחור ועב כרס כתבתי מעל ל-3500 מהויות שאספתי מספרים שאני מכיר. דפדפתי בספרי ילדים, מחזות, עיתונים ובכל צורה של טקסט שאי פעם התגבשה מולי ואספתי מלים.
לאחר מכן עברתי לקטגוריות התיאוריות (כביכול). כתבתי לכל תת קטגוריה (כמות של איכות, היחס של הזמן וכו') תשע מטאפורות שונות. סה"כ כתבתי 729 מטאפורות שונות. את כולן, כתבתי עם נוצה ודיו (אולד סקול) על נייר קלף, עבור ארשת הקדושה שניסיתי להצמיד למלים.
כל המטאפורות, כמו המהויות, הן פרי מוחי הקודח והן תוצאות של אהבות נכזבות, אנשים מוזרים שפגשתי בזמן העבודה על המלים ולעתים קרובות המכנה המשותף שלהן עלום וביזארי. את רשימת המטאפורות אפשר להוריד כאן (בפורמט פי-די-אף).
בקצרה אציין שהקשר בין המהויות למטאפורות שישבו בתוך מגירות העץ היו בעזרת גלגלים רנדומאליים שנתנו תוצאות של שלוש אותיות שכיוונו למגרה הספציפית (כמו בשח) ולמטאפורה שבתוך המגירה. משה אידל, חוקר קבלה שעזר בתהליך העבודה, אהב לכנות אותם גלגלים אבולעפיינים.
עם קשר או בלי, ה"דוגמנית" שהציגה את המכונה, בסרטון תדמית ביזארי, כמו למכונית פז'ו, הייתה רומי אבולעפיה המבריקה והנהדרת. את הסרטון הקצר אפשר לראות בתחתית העמוד הזה, בפורמטים שונים (קריין: בני ליס).
ארגז הכלים ה"עשיר" מילולית בעצם תיאר בצורה רנדומאלית את המהויות עצמן, כבמין כישוף של מילה, כישוף שאנשים החרדים מין המילה, מאמינים לו בלי לחשוב הרבה.
 
הסבר אף יותר קצר על העבודה הנוכחית:
 
מול תורת הקטגוריות של אריסטו אנו מכירים תורות קטגוריות של פילוסופים מאוחרים יותר. ליד תורות הקטגוריות השונות אנו מכירים גם את תורת הצבע של ואסילי קאנדינסקי (צהוב=חם, אפור=חסר צליל, לבן=הרמוניה של שקט) וגם תורות צבע אחרות (דה וינצ'י למשל וגם אריסטו עצמו). בלי להיכנס לביקורות הנפוצות על קאנדינסקי ותורת הצבע שלו (באמת שאני לא רוצה להתיש אתכם), הייתי רוצה לעשות סוג של אקספרימנט אמנותי (אמנותי, כי התוצאה אינה חשובה, אלא התהליך) ולהעביר בפילטר האריסטוטלי ספרים מובהקים של סופרים מסוימים. לאחר הפילטר האריסטוטלי, מלות הספר יעברו פילטר של צבע שיתורגם לכדי ציור אבסטרקטי (קלאסי, צבעי שמן על קנבס) שיגיע ברמה חווייתית לקריאת הספר (שוב, לא משנה מה באמת יוצא).
איך הציור יתבצע, האם בצורה ליניארית כמו ספרים רגילים, או בצורה אחרת (במקרה של קפקא למשל, משהו לא ליניארי), זה משהו שאני עוד עובד עליו.
תהליך העבודה יכלול ניתוח קטגוריאלי שלם של ספרים מסוימים ועיבודם במכונה שתיבנה לכבוד העניין (שתיקרא קאנדינסקי). שותפים לעבודה הם צביקה נטר ואוהד אדר פרסמן.
האקספרימנט החי של העבודה יהיה המועמד הנצחי, אומברטו אקו. בסוף ספטמבר אשב איתו להתחיל בניתוח של ספר שהוא יבחר ומשם נתגלגל הלאה.
שוב, השלב הוא עדיין מאד התחלתי ואשמח להשתתף בכל דיון שיתעורר סביב העניין. אשמח כמובן לתובנות חדשות.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גרי אפשטיין  On יולי 29, 2005 at 12:25 pm

    אמנות אובר-מתוחכמת תמיד הגעילה אותי

  • ענת  On יולי 29, 2005 at 3:12 pm

    אותי דווקא כן מעניינת התוצאה הסופית, מבחינת הצבעים… והשאלה גם באיזה ספר לבחור – למשל, האם בספר מאוד עשיר מבחינת הדימויים, או שזה בכלל לא משנה?
    חוץ מזה לא לגמרי הבנתי למה "יצא מדעתו", למשל, זה בתת-קטגוריה "הפעולה של הכמות", או למה "כדור שלג" זה ב"יחס של האיכות".

  • חמי ברנשטיין  On יולי 29, 2005 at 6:32 pm

    אובר מתוחכמת, אבל אני הייתי מעוניין להבין מי זה בדיוק "בנינו". אתה ואקו בניתם את המכונה הזו ביחד ? כל ה"בנינו" "עשינו" "היינו" מי זה בדיוק ? יש לי תחושה שאני מתחיל להבין באיזו אומנות בדיוק אתה עוסק.

  • גרי אפשטיין  On יולי 29, 2005 at 10:59 pm

    פעם חשבתי להשתין את מצב הרוח שלי על הקנבס אבל אז הבנתי שאני צריך לחרבן את הרגשות שלי על נייר 90 גרם.
    בסוף נודע לי שמה שהולך היום זה הקאות של תחושות פנימיות על פלטות של עץ אבל בגלל שאני הולך נגד הזרם החלטתי לשלשל את התת מודע שלי על קרטון ביצוע.

  • מסעודה משדרות  On יולי 30, 2005 at 1:00 am

    למה לנו להלך קצת בגדולות,או להיות קצת יומרניים?
    בואו,במקום זה,ונחרבן,נשתין ונקיא,עם "גרי אפשטיין".

  • אומברטו - מוטו  On יולי 30, 2005 at 1:55 am

    קראתי, ניסיתי, שוב ועוד פעם שוב
    יש משהו מקומם בטקסט הנ"ל המנסה להסביר תהליך עבודה מחשבתי די דידאקטי הנשען על- עשייה אסוציאטיבית .
    צריך היה לנסח זאת פשוט יותר
    גם עבור עצמך.
    העובדה שהדרך חשובה בעיניך יותר מסיומה הפחות משמעותי
    היא עובדה חביבה בהחלט אבל לא מנומקת מספיק
    לא ברור מדוע הדרך חשובה יותר, לא ברור מה תפיק מהתוצאה, ומה תאמר התוצאה, התוצר הפרודאקט, גם אמן של תהליכים צריך את התוצאה
    לבירינט רעיוני הוא פונקציה משומשת מדיי

  • רפרם  On יולי 30, 2005 at 11:50 pm

    לגרי- גם אותי

    לענת- גם אותי כמובן התוצאה הסופית מעניינת, היא רק פחות "חשובה" בעיני. כמו בכל דבר שנכנסים אליו, לומדים וחווים הרבה יותר במהלך העבודה. זה באמת לא משנה איזה ספר נבחר. הרעיון שעומד מאחורי העבודה הוא טרנספורמציה ויזואלית של טקסט, בצורה כמעט אקראית (עם קצת כיוון מודע, התחלתי).

    לחמי- מבחינה טכנית, אני בד"כ עובד עם אנשים אחרים שהרבה יותר מבינים ממני בתחומים מסוימים שקשורים למוצר המוגמר שאני רוצה לייצר. יש פסלים טובים ממני, יש מנפחי זכוכית טובים ממני וכמובן שיש אנשים חכמים ממני. ב"מכונה האריסטוטלית" נעזרתי באקו בכל שלב התכנון ובקבלת פידבקים על האובייקט. על האובייקט עצמו עבדתי עם יריב בונו ועם עוד כמה שעזרו לי. אין לי ואני לא מתיימר לשום הבנה באריסטו, אני יודע עליו מקריאה שטחית ומשם, כמו מכל פעולה שאני עושה, באים לי הרעיונות.
    עם מי אני עובד? עם מי שאני אוהב. ואת אקו אני מאד אוהב, הוא אדם מבריק ונעים. אני עובד גם עם הרבה חברים פה בארץ, כל אחד מבריק בתחומו ולא פחות נעימים.

    לגרי- גם אותי.

    למסעודה- לא רואה קשר ל"יומרנות". אני אוהב לצלם, אוהב ליצור גם דברים פשוטים. עשיתי עבודה מאד פשוטה ונוגעת ללב (בעיניי) באיטליה, בקיץ האחרון. גרתי אצל ארבע נשים מבוגרות במשך כחודש, במין סוג של "פיסול חברתי". לפעמים יש לי רעיונות אחרים, שגם אני לא מצליח לרדת לרמת ההבנה שלהם, לכן אני נעזר באחרים. אלו מין "תרגילים" בחשיבה ולפעמים "תרגילים" בתמונה.

    לאומברטו-מוטו- עבורי זה מנוסח בצורה מאד פשוטה. לא רציתי לכתוב בצורה פשוטה שלא תובן מספיק, לקהל שנחשב למאוד מודע. אני מאד אוהב את זה שמדובר בכל זאת במשהו אמורפי ולא דידקטי. משהו שהתוצאה אינה חשובה בו ושבסופו של דבר מציג ציור 4 על 3 אבסטרקטי. מעניין אותי, כיוצר, להבין גם תהליכים של צופה מול עבודה. גם תהליכים פנים אמנותיים, של מה מתקבל כעבודה ומה לא, במיליה הציבורי-אמנותי.
    האם בגלל שעל העבודה חתום הסופר "X" או האמן "Y", או האם בגלל שהעבודה מוצגת בגלריה "Z".
    מה קורה כאשר אני מציג ציור אבסטרקטי לחלוטין, אך משתמש בכל כך הרבה "טקסט" ובהתייחסויות ספרותיות, שלרבים נראות מופרכות.
    אין פה רק מבט פנימה, יש פה גם מבט לצדדים.

  • מוטו  On יולי 31, 2005 at 4:37 pm

    עושה רושם שאתה לא ממש מכיר את תולדות האמנות של המאה העשרים.
    העניין התהליכי מוצה עד תום, וגם ההפשטה מרמת הצורה ועד כמת המלל. למעשה, כל התהליך שאתה עובר הינו תהליך שעיקרו צמצום ותשובתו הפשטה.
    את התהליכים הללו מעבדים היום בדרכים מרתקות הרבה יותר דרך הווידאו ארט.

  • זו ש  On יולי 31, 2005 at 6:06 pm

    למוטו, שמעלי: זה לא מפחיד אותך לקבוע בכזו יהירות ש"העניין התהליכי מוצה עד תום", ו"את התהליכים הללו מעבדים היום… דרך הוידאו ארט"?

    מה זו אם לא נוסחא להגיד, "כיום לא אופנתי להתעסק עם איקס, כיום אופנתי להתעסק עם וואי"?

    כמה פעמים הוכיחו אנשים מבריקים שהם יכולים להוציא עוד טיפות ועד בקבוקים של מיץ גם ממה שהוכרז כ"מוצה עד תום"?
    אופנות יכולות להתאים לאנשים בינוניים שנסחפים עם הזרם, לא למי שמנסה לחפש, לחקור, להתוות את דרכו במו ידיו.

    ולהצביע על מדיום אחד בתור ה-תשובה לשאלה (שכבר לא אופנתי לשאול?), זה לא מראה על קיבעון ועל קיפאון?

    (והרי לנו שתי הוכחות שאתה, מוטו, אכן בא מ"שדה האמנות")

    לרפרם: תודה, אני נהנית מכל רגע, (במיוחד מסיפורי המסע שלך למצרים), ומקווה שהתגובות כאן לא תגרומנה לך ייאוש.

  • רפרם  On יולי 31, 2005 at 7:48 pm

    ההבנה שלי בתולדות האמנות היא די ממוצעת. לא יודע יותר מדי ואני מקווה שאני לא יודע יותר מדי. אני מודע לחשיבות ולהבנת תולדות האמנות ובאותה נשימה גם משתעמם לחלוטין מ"תולדות".
    הדיקטטורה האקדמית כופה שימוש ביבליוגרפי, האם הדיקטטורה האמנותית כופה "אי" שימוש ביבליוגרפי?
    לפני כשנה הצעתי לבצלאל (יחד עם המלחין איל אדלר) קורס בנושא הקשר בין מוסיקה לציור. נושא זה אמנם נחבט/נוסה/בוקר/הושמד ולמרות זאת יש עוד הרבה לומר בנושא ועוד הרבה להתנסות בו.
    (את הסילבוס אפשר לראות פה: http://www.rafram.com/art_music.doc)
    כאמן וידאו ארט אני בהחלט לא סבור שזהו, זה המקום הבלעדי בו צריך היום לעשות אמנות (מה עם ציור או פיסול, שגם אותם מה לעשות, יש אי אלו אנשים שכבר עשו בעבר).
    ולעניין, האם בתהליך של זיהוי טקסט עם צבע, אסוציאטיבי וגם מצד שני קצת אקדמי, אתה רואה משהו שחוק?

    ל"זו ש", תודה.
    (התגובות פה עוזרות לי לחשוב, אוהב אותן)

  • גרי אפשטיין  On יולי 31, 2005 at 8:58 pm

    לדעתי צריך רשיון לעסוק באמנות "מודרנית" על מה שמשתמע מכך.
    רק מי שהוכיח את עצמו ברמה ה"פשוטה" של אמנות יכול לקבל רשיון לאונן ל"אריסטוקרטיה האמנותית" בשביל כמה שקלים.
    כדאי שיוציאו רשיון גם ל"אלה שמשתמשים בגרשיים יותר מדי" כי זה מתחיל לעבור את הגבול!

  • מוטו  On אוגוסט 1, 2005 at 1:03 am

    אי אפשר ל"השתעמם" מ"תולדות"
    מי ש"משתעמם" מ"תולדות" קשה לו להבין שהוא חוזר על מה שכבר המציאו, ועשו את זה לפניו

    ולזו.. ש
    הווידאו ארט מגיע ממקום של בדיקה
    מה שלא נגעו בו בעבר
    מבחינה זו זהו חידוש
    אם הוא מוצלח או לא
    אם הוא נכון או רק נסיוני ימים יגידו
    בכל מקרה זהו שטח מרעה חשוב לאמנות המתפתחת קדימה
    ולא זו שלועסת את מה שכבר מזמן נלעס,
    הוצג ותועד בדברי הימים של האמנות הפלאסטית של המאה העשרים.

  • ענת  On אוגוסט 3, 2005 at 4:53 pm

    למוטו –
    אתה מתייחס לאמנות כאילו זה תאוריה – מה זאת אומרת "מה שכבר נלעס"? את זה אפשר להגיד אולי על התאוריה המרקסיסטית או הפרוידיאנית (למרות שגם שם אני בטוחה ש"לא הכל נלעס")
    באמנות יש דבר כזה שנקרא תגובה רגשית ספונטנטית. גם מי שמכיר את תולדות האמנות עדיין יכול להגיב למשהו שנעשה היום, ולא חשוב באיזה מדיום – להיפך – הכרת העבר רק מעשירה את העשייה, ושוב, לא חשוב באיזה מדיום. המדיום לא יכול למות, הדבר היחיד שיכול למות באמנות זה הרגש.

  • עדי  On אוגוסט 6, 2005 at 10:40 am

    נשמע מרתק! אני ממליצה לך לברר על המושג סינסתזיה שיכולה להפרות את עבודתך

  • שולמית  On אוגוסט 8, 2005 at 3:47 pm

    דבריו של מוטו הזכירו לי הערות של מורים לאמנות בעת ביקורת עבודות סמרסטיאלית. אלו נפוצות גם בביקורות רבות הנכתבות במוספי עיתונים. כאילו יצאו מפיהם של צופים במופע קירקס הקוראים למציגים בפניהם: " הבו לנו טריקים חדשים" .
    קראתי בעניין את דברי רפרם. בנעורי, התרשמתי מספרו של קנדינסקי " על הרוחני באמנות" והושפעתי ממנו בעבודתי.

  • פץ  On אוגוסט 11, 2005 at 3:30 am

    מוקדש לאמן האלקטרוניקה מהצמד או שלכלב?

  • גרי אפשטיין/לודמילה  On אוגוסט 11, 2005 at 12:40 pm

    זא מכתב מלודמילה מצתערת לא יודאת להדפיס.
    קניתה כבר ציור של גרי הגדול?
    הו טוב אליי ואני רוצא שיצליאח ושיהיא לו כסף מספיק לשלואח אותי חזרה לרוסיא כי כבר נימאס לי ממנו.

  • גרי אפשטיין/לודמילה  On אוגוסט 11, 2005 at 12:42 pm

    כאן גרי.
    מצטער על מה שכתבה לודמילה. אני אטפל בה – לא לדאוג.
    הציור נקרא בוקסר – מתאגרף דהיינו.
    אם הכוונה לכלב בוקסר אז לא.
    אם הכוונה לאמן האלקטרוניקה שלמה "בוקסר" דהן שמתקן טרנזיסטורים ברחוב המלאכה 6 אז גם לא.

  • אפרסקי  On ספטמבר 20, 2005 at 1:55 pm

    איזה מזל יש לנו שאתה פותח לנו צוהר אל עולמך!

    תודה רבה.

  • ran  On יולי 15, 2007 at 4:52 pm

    הגעתי לקרוא (באיחור מסויים…)
    נשמע מרתק אבל אויה – האתר לא זמין ואין שום עדכון בהתקדמות הפרוייקט/ים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s